אחה"צ

א-ראם, קלנדיה, 06/05/04 יום ה', אחה"צ תמי ב, לימור י (מדווחת) 15:30 קלנדיה: תור ארוך כמעט במשך כל זמן המשמרת. מסביב – החומה הנבנית בקצב מסחרר, והתווספות בלתי פוסקת של בטון, גדרות ומבנים אחרים, למתחם המחסום. ההוראות החדשות הן שכולם, לרבות נשים וזקנים, למעט האנשים מאזור רמאללה, חייבים באישור. כשהגענו נתקלנו במוחמד, אדם גדול בן כ-35, כל שבקש הוא לשוב לביתו שבחברון, אך נדחה בתקיפות. כל פניותיו ופניותינו למפקד, והסבריו כי אין לו כסף על מנת "לסוע דרך סורדא" לא הועילו. מפקד המחסום (מעיין) מגלה אטימות מוחלטת. אם מוחמד התחיל בלברך את השלום, סיים בהודעה על קבורתו של השלום בקלנדיה. הרגע הקשה ביותר היה כאשר האדם הגדול הזה החל לבכות, מייאוש. בסופו של דבר (לאחר המתנה ארוכה ביותר) ראינו שהוא עבר. שני אירועים: האחד, במהלכו מתעמתים החיילים עם פצוע, והשני, כאשר לילד קטן שהמתין במחסום התפוצץ בלון, הגיעו כמעט לידי איבוד שליטה, בשל תגובותיו הקיצוניות של אחד החיילים, אשר נראה כמי שרק מחכה "להיכנס בהם". נשים עם ילדים, חולים וזקנים הופנו בלא כל חריג לתור הארוך הרגיל. כך גם רופא שהחזיק תרופה שמורה בקרח. רק לאחר יוזמה של אחד החיילים נפתח תור מיוחד לנשים, ילדים, זקנים ומקרים מיוחדים אחרים. בעקבות התראה שהתקבלה במהלך המשמרת, החלו החיילים בבדיקת האנשים עם בודק מגנטי. במקביל אנו רואות כי יש הכנה להפעלת שער מגנטי (הערנו למפקד כי חשוב שתתלה אזהרה לנשים בהריון ואנשים בעלי קוצבי לב, אולם לא ראינו שהדבר כבר נעשה). בשלב כלשהו הגיע מפקד נוסף למחסום (אורון), אשר להבדיל מקודמו היה מוכן להפעיל שיקול דעת ולהעביר אנשים שלפי "הכללים" סורבו קודם לכן. לא ברור מה היה הדבר ששכנע אותו, אולי הייתה זו ההבנה הפשוטה שזה לא אנושי/חוקי למנוע מאנשים, שאין כל סיבה לחשוד בהם, לחזור לביתם. בעקבות דיווחים שקיבלה איה, ובעקבות שיחה עם נהגי הטרנזיטים מסתבר כי בבוקר הופיעו חיילי מג"ב ומשטרה ונקטו בפעולות איום והצקה שונות כלפי כמה מהנהגים. את חלקם החתימו על טופס שהם מתחייבים לא לנהוג על מוניות עם מספר צהוב. לאחרים אמרו "לעוף" מהמקום. ככל הנראה מדובר בניסיון להרחיקם מהאזור עקב הסמיכות לחומה. כן ראינו, שהצבא השתלט על גג של אחד הבתים הסמוך לחומה. כנראה אף השתלטות זו היא בעקבות העבודות על הקמת החומה. במהלך המשמרת שמענו דיווחים על כך שלא נותנים לעבור בסורדא. בטרנזיט חזרה פנתה אלינו סטודנטית שספרה כי בשעות הצוהריים סורדא נסגרה לתנועה לחלוטין למשך מספר שעות (כ-3 שעות). היא ספרה כי החיילים התנהגו בברוטליות, התעלמו לחלוטין מתחינות האנשים שמיהרו לבחינות, ואפילו חולים וזקנים אולצו להמתין שעות ארוכות בשמש הקופחת. ואם זה לא מספיק, אז גם זרקו גז מדמיע על האנשים המתקהלים שם. 19:00 א-ראם: החיילים לא מזדרזים לבצע את הבדיקות, אולם לא ראינו מעוכבים במקום.