אחה"צ

בית איבא וחווארה, יום ב' 3.5.04, אחה"צ נוכחות: רותי ק', מקי', מירי ק', נויה א', מיה ק' (מדווחת) תמצית: סגר, או כמו שלמדנו היום בבית איבא: "סכר" (לפי ההסבר שקיבלנו, סכר הוא מצב בו עוברים מקרים הומניטאריים בלבד. השפה מתעשרת והולכת. הוסבר גם שרק מקרים הומניטרים קיצוניים עוברים – באמבולנס עוברים רק פצועים ולא חולים! אלא שדווקא בבית איבא, שם קיבלנו את ההסבר, העבירו את כל האמבולנסים. בחווארה נהגו בקשיחות). לכן: מעט אנשים, בעיקר בבית איבא. בחווארה עיקר המלאכה היתה בטיפול במקרים הומניטריים.התחלקנו לשתי קבוצות, אך הדוח משותף. 13:30 קלקיליה - כשהגענו היה תור של כ-15 מכוניות פרטיות בדרכן החוצה. העיכוב נגרם בגלל מונית שנבדקה בקפדנות רבה ע"י שני חיילים. כל נוסעי המונית הורדו ממנה ונהגה הסביר שבבואו לא עמד (או שהוא לא ראה את) מחסום הפלסטיק האדום שעל הכביש. הוא התקדם מעבר לו, ולכן החייל העניש אותו בבדיקת רכב קפדנית. לאחר שהוריד את הנוסעים ובדק את פנים המונית, ביקש החייל מהנהג לפרק גם את המנוע! התחיל דין ודברים קולני, הנהג הביא מברג ופתח איזשהו חלק במנוע, סגר אותו ואז ניתן לו להמשיך בדרכו. כששאלנו לפשר ההוראה המשונה לפרק את המנוע, אמר החייל שלא נפריע לו במהלך עבודתו! לאחר סיום הסאגה הזו, שאר המכוניות עברו במהירות, כמה מהן התבקשו לעצור באופן אקראי והן המשיכו בדרכן מייד. מכונית פרטית עם מספר ישראלי רצתה להיכנס לקלקיליה, אך סורבה. נוסעת במכונית פנתה אלינו: היא מטייבה, קטועת רגל ורוצה להיכנס לבקר שם את בתה. תוך כדי שיחתנו, בתה הנהגת, שהיא סטודנטית ישראלית, סידרה להן כניסה לעיר. מחסום חוות זר - בהגיענו עמד שם אוטובוס מג'נין בדרכו לרמאללה. הנוסעים הורדו, תעודותיהם נבדקו, ובסופו של דבר נשלח האוטובוס בחזרה לג'נין! זאת לאחר שהספיק להיבדק בשלושה מחסומי דרכים קודם לכן. בצד הדרך ישבו חמישה צעירים ואחד מעל ל"גיל הבעייתי", שישב שם כי לא רצה להשאיר לבד את אחיינו הצעיר. תעודותיהם נלקחו לבדיקה לפני כשעה. פניהם צפונה (ג'נין, טובאס). כשעברנו שם לאחר כשעתיים-שלוש, כבר לא היו במקום. צומת ג'ית - מצאנו במקום מונית ומכונית פרטית מעוכבות. נהג המונית מקבטיה, נסע דרומה על כביש 60 המותר למיוחסים בלבד. לדבריו לא מרבה לנסוע באזור ולא ידע על האיסור. מחכה במקום מ- 06:00, לדברי החיילים מ-10:00 (אם כן: לפחות ארבע שעות ). נהג המכונית הפרטית בא מרמאללה, ובצומת פנה מכביש 55 לכביש 60 האסור, ונעצר מייד לאחר הפנייה! ביקשנו שיוותרו לו, הוא בקושי הספיק לנסוע על הכביש! דיברנו עם המוקד ההומניטרי. הם לא הבטיחו דבר וגם לא עשו דבר. בשיחת טלפון לפנות ערב הסתבר שנהג המכונית הפרטית אכן שוחרר לאחר כשעה, אך המונית הוחרמה לארבעה ימים בשבי שומרון. בצד ישבו חמישה נבדקי תעודות. ביקשנו מים עבורם, לחיילים לא היה. נתנו משלנו. אולי יש מקום להציע לשלטונות, שאם יש כבישים האסורים בנסיעה על אוכלוסייה מסוימת, יהיה גם שילוט מתאים? ההסברים ש"כולם יודעים את זה" לא מספקים! בית איבא - היום, כאמור, "סכר". רוב זמן שהותנו בקושי הגיעו נכנסים לשכם. היה זרם דליל של יוצאים, או מנסים לצאת, משכם. בכל זמן נתון היו מעוכבים בודדים לבדיקת תעודות. ביניהם קבוצת נשים עם ילדים קטנים: בחורה משכם, עם אם ושתי דודות וילדיהן מג'נין שרצו לבקרה. בסופה של השהות והבדיקה הלכה כל אחת לביתה (הראשונה לשכם, השאר לג'נין). ניסינו מאוד לעזור לסטודנט שרצה לחזור משכם לביתו בדיר שארף (מרחק יריקה מהמחסום). הוא עוכב זמן רב ולא עזרו גם פניותינו למוקד ההומניטרי. בסופו של דבר הוא עבר אבל רבים אחרים הגרים בסביבה (קוצ'ין, בורקה) נאלצו לשוב על עקבותיהם.הצלחנו לעזור לאיש עם בעית גב, הגורר את רגלו, בעל אישור רפואי, להמשיך לביתו.ניסינו לעזור לבחור עם תעודת אח (כוח עזר רפואי). החיילים טענו שתעודתו מזויפת, וסמי מהמת"ק טען שהבחור הודה בפניו שאכן הוא אינו עובד כאח. סמי עוד הוסיף והסביר לנו שאפילו אנשי אונר"א רוצים לקנוס את שכם על זיוף תעודות של אונר"א (?!)כרגיל בבית איבא, נ' היה לעזר רב, קשוב ונכון להפעיל שיקול דעת, גם אם התוצאות בכלל היו דלות. ס' פנה בגסות וצעק על העוברים ושבים אפילו בענינים של סתם, כמו בדיקת תיקים. חווארה - גם פה סגר מוחלט, אין יוצא ואין בא, פרט למקרים הומניטרים קיצוניים. הפלסטינים מחכים בשני המחסומים אפילו לאחר שסורבו, אולי בכל זאת יתמזל מזלם.בין המקרים: חולת סכרת עם תעודה שחייבת לקבל טיפולים. סורבה. התקשרנו לאיברהים מרל"א. היא לא עברה עד שלפתע נפתח המחסום לנשים מעל גיל 40.ילד שזקוק לדיאליזה, עבר עם אמו הודות להשתדלותנו. שני ילדים חולי טלסמיה עברו עם אביהם בבוקר לשכם לטיפול וחזרו כעת לביתם; לעומתם, אם ושני ילדיה החולים באותה מחלה סורבו לחזור לביתם.איש מבוגר שעבר טיפול באבנים בכליות סורב לחזור לביתו.חולה לאחר ניתוח לב פתוח חזר לביתו רק לאחר התערבותנו.זקן לאחר ניתוח עין, סורב לחזור לביתו, ונעלם בהמשך.זוג משכם, לאשה כתובת שונה בתעודת הזהות. לא הורשתה לחזור לשכם ושניהם פנו על עקבותיהם. אמבולנס עם תרופות סורב תחילה בתואנה שהם סוחרים בתרופות, ולאחר השתדלויות עבר.במחסום הצפוני ישב מעוכב, כשאשתו לידו, משש בבוקר. לדברי החיילים הוא היכה חייל, לכן הוא עצור ומחכים לשב"כ. החיילים הסבירו שעם חושך ישחררו אותו (אם כך, השב"כ זה סתם סיפור).מפקד המחסום הצפוני השתדל מאוד, התקשר לממונים עליו בכל עניין, אך לא הפעיל כל שיקול דעת. החיילים היו נוקשים מאוד, ושני חיילים במחסום הצפוני דיברו בגסות רבה עם הפלסטינים.