אחה"צ

אבו דיס, ואדי נאר שני 3/5/04 אחה"צ במשמרת: אורה א., נחמה (אורחת), חגית ש. (מדווחת) · המלון בשעה 3.15 לערך בשטח המלון (שלפי עיתון הבוקר השתלט עליו ביום ששי כוח מג"ב) מסתובבת קבוצה של כ 5 קצינים גבוהים של מג"ב וקצינת משטרה כחולה ועוד 3 מג"בניקים זוטרים שלופי רובה. האחרונים בודקים תעודות של עוברים ושבים בודדים ואחד ניצב בפתח המלון כשומר סף. הקצינה בודקת בורות ביוב בחצר המלון ומסבירה לעמיתיה את מערכת המים והביוב שעוברת שם. לשאלתנו איפה תעבור הגדר כשיושלם הקטע החסר ליד המלון השיבו הקצינים הגבוהים והאדיבים שאינם יודעים. בהמשך הדרך שכבשו הבולדוזרים לעבר גבעת מוסקוביץ (בפי המקומיים ג'בל רום) נראים שני הבתים בהם התנחלו בחצות לילה של יום א, בחסות שמירה כבדה (מגב?), בחורי "עטרת כוהנים". על גג הבית בצידה המערבי של הגבעה נראים שומרים. הבית השני בצידה הדרומי של הגבעה, סמוך לחומה, מוסתר על ידי החורשה ולא התקרבנו לבודקו. פלשתינאי שגר מול המלון התראיין לערוץ השני ונתן ביטוי מאופק לכעס של תושבי המקום נוכח פרץ נוסף של התנחלות יהודית בלב שכונה ערבית. · הפישפש שני שוטרי מג "ב בודקים תעודות היוצאים והנכנסים בפתח. הם מוצבים בחלק המזרחי של החומה ושוטר נוסף עומד בצידה המזרחי ובודק את מי שבוחר בדרך הקשה של טיפוס על הבטונדות. · ואדי נאר נהג הטרנזיט סיפר שבבוקר נכנסו שוטרי מג"ב לאוניברסיטת אל קודס וריכזו כמאה וחמישים סטודנטים, שעקפו, מן הסתם, את מחסום הקונטיינר בהגיעם ללימודים, ושילחו אותם ברגל(!) חזרה למחסום. ( זה נראה כמו הרחבת היקף הציד בו עסוקים שוטרי מגב במחסום ואדי נאר. הם יודעים לאן הולכים הסטודנטים העוקפים. אז מחכים, ובמקום לטרוח ולרוץ בשעת מעשה, הם יגיעו בשעה שנוחה להם ויצודו את כולם באחת ). במחסום פגשנו גבר ואשה מהקבוצה האקומנית שהיו במחסום גם בבוקר ואישרו את הסיפור על 150 הסטודנטים שהוחזרו ברגל מהאוניברסיטה. מהם למדנו גם שהגענו כשעה אחרי מצוד שממנו נותרה רק בחורה צעירה אחת. יתר האנשים - נהגים ונוסעים - שנתפסו כשהגיעו מדרום והתחילו את עקיפת המחסום, נשלחו חזרה על עקבותיהם לפני כחצי שעה. קובי, מפקד המחסום טען שאחד הנהגים ניסה לדרוס אותו ואפילו פצע אותו, והראה לנו שריטה על אצבעו, שנגרמה, לדבריו, על ידי נסיון הדריסה... הבחורה שעוכבה כעונש על "הפה הגדול שלה", לא חדלה לדבר בעוצמה רגשית על כך שכוון מולה רובה. קובי, באנגלית רצוצה, לא חדל לחנך אותה. לנו אמר "יכולתי לחכות למגבניקיות שהיו הורסות לה את הפרצוף, אך העדפתי לטפל בה בעצמי, לעכב אותה, שתלמד לדבר כך אלי. אני יכול להחזיק אותה 3 שעות... עברה על החוק...וכו וכו" יצר הדיבור של קובי קשה מנשוא והוא מקפיד להבהיר שהוא רק ממלא הוראות. הצלחנו להרגיע את הבחורה ואת קובי וכעבור כחצי שעה הוחזרה לה ת.ז. ושוחררה לחזור על עקבותיה, דרומה. בבואנו עמדו בצידו הצפוני של המחסום 4 משאיות (ירקות ובשר, מחכות כבר 5 שעות לדברי הנהגים) ובעוזבנו היו כבר 6. אף משאית לא הורשתה לעבור. קובי, נענה לדרישתנו ובודק שוב אם מותר להעביר את משאית הבשר. לא הצלחנו לברר מיהו בקו הטלפון המתיר ואוסר, אך הנוסח של השאלה הוא "לבשר אסור לעבור, נכון?" שני אמבולנסים עברו דרומה ללא עכוב, וכך גם מכונית של אירגון בינלאומי כלשהו. מדרום למחסום 3 משאיות ריקות שמנועות מלעבור משום שמלכתחילה היה אסור להן לעבור דרומה עם הסחורה... המשאית הרביעית נושאת נייר טואלט לביח ברמאללה ואחרי שידולים לא מעטים התיר קובי את מעברה צפונה. ניסיונותינו הרבים להעזר במתק ובמפקדי מגב לא צלחו. טלפונים לא זמינים, לא עונים. לקראת 5.30 קובי שולח 3 מגבניקים לציד. הם חוזרים עם כ 15 נהגים ו6 נוסעים. לנהגים נותן קובי נאום ארוך ומפרך שעיקרו שאין להם מה לחשוש ממנו, הוא נותן להם "מלה של גבר" שלא יעכב אותם אם לא יברחו, הוא מעונין אך ורק בנהג הלבן השמן שניסה לדרוס אותו הבוקר, וכמובן בנוסעים שיורדים על מנת לעבור על החוק ולעקוף את המחסום. את ששת הנוסעים שהיו בדרכם מירדן חזרה לבתיהם בבית לחם וחברון שחרר קובי לדרכם אחרי השתדלותנו עבורם. התברר שהוא חשב כל העת שהם בדרכם לירדן ולא בדרך חזרה משם. אין ספק שיכולת ההקשבה של קובי לקויה, אולי בגלל הלהט לתפוס עוברי חוק.