אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
03/05/2004
|

קלנדיה 3 במאי אחה"צ - טובה ש., נעה ע., חוה ב., שרה א. מדווחת: שרה א-רם מיד כשאנו מגיעות למחסום ניגש אלינו איגור - מפקד המחסום - ותובע שנעמוד במרחקשל עשרה מ' מן המחסום. לשאלתנו אם ייגש אלינו במידה ונצטרך לשאול דבר מה הואעונה בכעס: "אני לא עובד אצלכם". שתי מעוכבות בעלות תעודות כחולות נשאלות ע"י חייל מג"ב היכן הן גרות "האם בתל ברוך?"... הן מבינות וזועמות מאוד. אנחנו בכלזאת מתקרבות לעמדה ומגלות לתדהמתנו סטיקר נגד עקירת יישובים מודבק על דלת העמדהשל המג"ב. בשלב זה אנחנו מתקשרות לליאת - עוזרת מפקד מג"ב - ומזכירתה שמריתרושמת לפניה את תלונותינו ומבטיחה לחזור עם תשובות בהקדם. היא אכן מתקשרת לאחרכשעה - אנחנו כבר בקלנדיה - ומפנה אותנו למפקד מג"ב ירושלים - שעה ארוכה אנחנומנסות - לשוא - ליצור עמו קשר. קלנדיה: בשוק הדרומי התנועה ערה, הרבה מאודדוכנים. בשיחה עם הרוכלים אנחנו מבינות שהם קיבלו התראות שהחל ממחר יועבר השוקלאזור הסמוך לרחבת המוניות - הם מבקשים שנעזור להעביר את רוע הגזרה כי לטענתם,לא יהיה די מקום לכולם שם. המחסום הומה חיילים אולם מאוייש בעיקר על ידי חיילותמיחידה של משטרה צבאית שהורכבה מחדש. התנהגותה הגסה והמזלזלת של ליאורה, פליטתהיחידה הקודמת - משרתת כשנה בקלנדיה עפ"י דבריה - מכעיסה במיוחד. לעומתה,התייחסותו של מתן - מפקד המחסום, חיל הנדסה - מעוררת כבוד - האיש אדיב מנסהבכנות לעזור וניכר שיש בלבו חמלה. אנחנו פוגשות במחסום את פארס ומלוננות בפניועל היחס של החיילים ומפקדם במחסום א-רם. הוא אומר שהוא מתכוון לנסוע לשם לדברעם המפקד. הוא מוסר לנו שיש מפקד חדש לקלנדיה - שמו האני. אשה צעירה, תושבת עזהלשעבר, מעוכבת. היא נשואה לישראלי ומתגוררת במזרח ירושלים. כשלוש שנים היאעוברת במחסום מדי יום לעבודתה ברמאללה. היום אין מעבר. אין לה תסריך שיינתן להרק בתנאי שתעביר את כתובתה מעזה לירושלים - היא מסרבת לעשות כן מחשש שהדבר ימנעממנה לבקר את משפחתה בעזה. היא בוכה. היא מזעיקה את בעלה שמגיע למחסום. הםמתבקשים להמתין כי המשטרה (כנראה השב"כ) מתכוונים להגיע למחסום לתחקר אותה. הםממתינים במחסום כארבע שעות, המשטרה לא מגיעה. הערב יורד, היא נאלצת לחזור בגפהלרמאללה, ובעלה חוזר לביתם בירושלים אל בתם בת השנתיים. (הבוקר - יום ג' -היינו בקשר אתה ונודע לנו שהיא שבה לביתה דרך סורדה). אנחנו יורדות ל"גבעתהילדים". בניית החומה תופסת תאוצה. במקום מאבטחים ופועלים. החיילים יצאו אלמחוץ לגדר ותפסו עמדות ממש על הגבעה. הילדים לא מתקרבים. הפלשתינים מביטים עלהבטונדות המפלצתיות המונחות על הארץ בתמיהה וחשש - הנה הרגע מגיע... אנחנוחוזרות לא-רם, ומצטרפות לתור ארוך מאוד של הולכי רגל הממתין לעבור במחסום.המג"בניק מנסה לחנך את הציבור לעמוד בשורה ערפית , מאוד ישרה, מאוד מדויקת. הואעושה זאת בצרחות וניכר עליו שהוא מאוד נהנה. אנחנו עוברות לאחר כמחצית השעהותעודותינו נבדקות בקפידה. הדבר הראשון שאנחנו מבחינות - הדלת של העמדה נקיהמהסטיקר - נחמה פורתא - תחושה שמתפוגגת מהר מאוד כשאנחנו מגיעות לצדה השני שלהעמדה: כעשרים מעוכביםinfo-icon - שב"חיםinfo-icon - שתעודותיהם נלקחו לבדיקה. הם נקראים אחד אחדלעלות במדרגות לעמדה העליונה. שם הם נחקרים ונתבעים לחתום על טופס הכתוב בעברית(!). בשיחה עם המעוכבים אנחנו למדות שרבים מן הנחקרים הוכו ואנחנו מתבקשות עלידם להישאר כי - כך הם אומרים - נוכחותנו במקום גורמת לשנוי היחס מצדהמג"בניקים. אנחנו ניגשות למפקד הכללי של מג"ב ירושלים שעושה ביקור במקוםומתלוננות ארוכות על התנהגות המפקד וחייליו.שרה