בוקר

זעאתרה צארה בית פוריק חווארה,יום א' 2.5.04, בוקר משתתפות: חנה ל', סנאית (מדווחת) בכל מקום תורים ארוכים מאוד של אנשים ומכוניות. בדיקות מאוד דקדקניות. מעט התחשבות במקרים רפואיים. 07:30 - זעאתרה תור של 43 מכוניות, הרוב מוניות ומעט אוטובוסים ומסחריות היוצאים משכם. עורכים בדיקה (זה חדש) גם לבאים אל שכם - תור בינוני של אנשים ונשים ושל מכוניות, בעיקר משאיות ומוניות. רק שלושה חיילים. אדיבים למדי אבל מרוקנים כל כלי רכב מאנשיו ובודקים תעודות ולכן הקצב מאוד איטי. באחת המוניות הראשונות בתור סיפרו לנו שהם ממתינים קרוב לשעה.צלצלנו למוקד וגם למת‘‘ק (שהפעם לא אמרו שאינם מדברים עם אזרחים!!) לבקש שיטפלו בתגבורת לשעות הבוקר.זהו מצב כרוני וייתכן שיש לפנות לדרגים עליונים לטיפול בו. 08:15 - צארה ריק לחלוטין. המורים עוברים. וכך גם פועל שהגיע מכיוון שכם. לגרסתם שכם מכותרת מצד אחד אבל נותנים לאנשי צארה להיכנס ולצאת מצד שני. 08.30 עווארתה תור של כ-50 משאיות המבקשות להכניס סחורות לשכם. רבות מהן מותרות רק בהעברה גב-אל-גב. העמדה לצד הדרך, שלא היתה מאוישת עד כה, בוצרה מכל הכיוונים ומאוישת עכשיו. כשחזרנו לאחר יותר משעה היתה התקדמות של שלוש משאיות בלבד!! החייל הסביר שהם בודקים תעודות ”כדי שאנשים לא יעמדו בתור אם אין להם סיכוי לעבור,‘‘ וכן לשמור ”שהציר (דהיינו - כביש הלבנים) יהיה פתוח לתנועה.‘‘ כלומר, יתפסו פלסטינים שינסו לנסוע בו. החייל הצעיר מאוד שאל מה זה MW וניסה להסביר למה כה חשובה "עבודת המחסומים" שלו ושל חבריו:"עד שהפלסטינים יהיו מסוגלים לבנות לעצמם מדינה ולקחת אחריות על מעשיהם..." 08:45 - בית פוריק תור ארוך של אנשים ושל משאיות גם בכניסה לשכם וגם ביציאה ממנה. קבוצה של מעוכבים (6), כולם נהגי מוניות. נלקחו מהם מפתחות, לחלקם כי עברו את הקו הדמיוני של המחסום כשהביאו נוסעים בשביל העפר שנועד לפלסטינים, ולאחרים כי ניסו לעקֿוף מסביב ונתפסו. את האחרונים אילצו להוציא אוויר מן הגלגלים. ההסבר שקבלתי מן הסמ‘‘פ שהיה שם הוא - כך מאלצים אותם להביא חילוץ מיוחד, ולהמתין שעות ארוכות עד שיגיע איזה טופס מסתורי מן הצבא במקום אחר ,שנועד לעבירות אלו. אחרי דיון ודברים מתמשך ומקוטע הסכימו לא להחזיק אותם את כל ארבע השעות "המותרות" לעיכובם, לפי דעת הסמ"פ, אבל הודיעו להם שיוכלו לבוא לקחת את המכוניות רק ביום ה'. בעניינם, בעניין אחרים, ובשל מדיניות התור הנקוטה שם (ראו בהמשך), צלצלנו למת‘‘ק והם שלחו מאוחר יותר קצין לטפל בכל המקרים הללו.משאיות רבות אולצו לפרוק את כל המטען לפני שהותר להם לעבור מכיוון שכם אל בית פוריק.התחלנו לטפל בשני מקרים רפואיים של אנשים, שהובאו ע"י נהגי המוניות שעוכבו, וניכר בבירור שהם חולים. אחד מהם בן 50 בערך והשני בן 32. עיכבו אותם לזמן ממושך לבדיקת תעודות לכאורה. לראשון הותר לעבור לאחר נדנודינו; על השני נאסר לעבור למרות ההפניה רפואית. קישרנו אותו ישירות עם משכית .קבוצה בת שישה אנשים הגיעו ממש לפני צאתנו: נתפסו נוסעים במכונית עם סימון ישראלי ב"כביש ללבנים" באזור חווארה. נלקחו הת"ז שלהם ונאמר להם לבוא היום לקבךן בבית פוריק. שם הודיעו להם שיקבלו אותן רק בעוד שבוע. עמדנו איתם בקשר לאחר שהמשכנו לחווארה והתברר שקצין המת"ק שהגיע, אותו אחד שהודענו לו עליהם, הבטיח שישוחחרו בקרוב. ב- 11:30 זה עדיין לא קרה. בית פוריק הוא מחסום מאויש בדי הרבה חיילים וחיילות, ובעת ששהינו שם היו גם שלושה קצינים. אבל למרות זאת הארגון בו לקוי, תמיד רק כיוון אחד נבדק והתורים מתארכים. יש שם חייל אחד מוכר לנו מפעמים קודמות שמשתדל מאוד לעזור לפלסטינים, אבל הוא די בודד בכך. המפקד, המוכר לנו אף הוא, איש יהיר שמסרב לחלוטין לדבר עמנו. כל אימת שנתקלנו בו נאלצנו להזעיק איש מת‘‘ק לטיפול בבעיות... בעיניו ובעיני הסמ‘‘פ שלו ( שבכל זאת דיבר איתנו) אנו הפרעה קשה שאולי אם יתעלמו ממנה היא תתאדה.תעודת המורה של איש בן 29 נלקחה לפני שהגענו ונקרעה בתואנה שהיא מזויפת. 10:00 - חווארה דרום חיילים ספורים במחסום. תורים ארוכים וצפופים, מתקדמים בקצב בינוני. למעלה מ 30 מעוכבים, רבים מהם סטודנטים, וכן מורים בעלי תעודות תקפות. מחכים בין שעתיים לשלוש, בלי צל.תור לא ארוך של מכוניות. אמבולנסים עוברים מהר. גם נשים עוברות מהר. ניסינו לטפל בעניינם של המעוכבים וצלצלנו לכל מי שאפשר כדי שילחצו להחשת הבדיקה. מפקד המחסום לא מכיר בהפניות רפואיות הנושאות את תאריך אותו יום, ובעיניו הן לא מבטלות את ההוראה לאבור מעבר על בני 35-16. לכן עסקנו הרבה בטלפונים למוקד הצבאי ולרופאים לזכויות כדי להעביר אותם. גם פה היה חייל אחד איכפתי שבאמצעותו הצלחנו להעביר מקרים אחדים כאלה, כולל של אבות עם פעוטות עם הפניות לבית חולים. 10:40 - חווארה צפון תורים של למעלה מ-100 איש שלא זזים כמעט, למרות המוני החיילים המאיישים תמיד מחסום זה. הפעם תור הנשים התקדם בקצב סביר. תור בינוני של מכוניות שנבדקות לא באופן רציף. אין מוניות מוחרמות. הוואן שהוחרם מלפני שבועות רבים ושבעליו נדרס, עדיין שם. כשהגענו לא היו מעוכבים במכלאה (יש מעליה רשת צל) אבל גילינו שהמפקד ואחד החיילים מחזירים תעודות לקבוצה גדולה של אנשים צעירים שעמדו בשולי סככת התור הרגיל. טיפלנו בשני מקרים רפואים. אחד מהם הוא אב שנוסע הלוך ושוב לירדן לבקר את בנו בן השש החולה בסרטן. הילד החל טיפול בארץ ומטעמים כלכליים מטופל עכשיו בירדן. (לאב יש עוד ארבעה ילדים). 11:10 - חווארה דרום חלק ניכר מהמעוכבים הוותיקים שוחרר, אבל לא כולם, ובינתיים נוספו מעט חדשים. המשכנו לטפל במקרים הרפואיים וכן בשני צעירים שאוזקו, אחד מהם קשור עיניים, בתא הבטון הצדדי בשעה שלא היינו שם. ההסבר היה: "הרים יד על חיייל", וזהו. לא הצלחנו לדבר עם השניים, הם ידעו רק ערבית. חנה בנפלאותיה שכנעה את החיילים להתיר אותם ולהעבירם למכלאת המעוכבים. בשני צידי חווארה אין מים, רק בצד צפון יש הצללה למעוכבים. מפקד המחסום הדרומי הסביר ש"הם מפרקים את העוקב ולכן לא יהיו מים בשבילם."בבית פוריק אין צל ויש עוקב אבל לא ניתנו מים לפלסטינים למרות הערותינו. גם המת‘‘ק וגם המוקד הצבאי ניסו וקצת הצליחו לעזור.