בוקר

בית לחם והסביבה. יום חמישי 29.4.04, בוקר. משקיפות: הדס ב., שלמית ב., ענבל מ. אורח: זוהר. מדווחת: ענבל. הגענו ב-6:40 לצומת מחסום בית לחם וראינו שוטר מג"ב רץ לתוך טנטור וחוזר משם עם שתי נשים שהיו כבר באמצע השביל. הן מצטרפות לעוד שלוש נשים שכבר מעוכבות בחוץ, מעבר לכביש, על ידי שתי שוטרות אחרות; כולן כנראה בלי אישורים ולאחת אין כלל תעודת זהות. במהלך ההמתנה להגעת ג'יפ עם טפסי דו"ח עיכוב, עוכבו לבדיקה גם שני גברים שעברו במקום, ושוחררו מייד. במפתיע, כל השוטרים ענדו תג מזהה.המשכנו למחסום בית לחם ("300"). חמישה מעוכבים ואישה אחת כבר יושבים בשמש, פניהם אל המחסום. השוטרים מסבירים שיש עדיין סגר עד יום ראשון, ועוברים רק דיפלומטים, מקרים הומניטריים ועובדי בתי חולים; אספקת מזון לא רשאית לעבור. אדם אחד (לא מהמעוכבים) מספר לנו שהוא ממתין לפועלים, תושבי שכונת בֶּראוּנָה, שהיא חלק מירושלים והם בעלי אישור של בג"צ להיכנס בכל עת ואף ללון בישראל, אך לשווא.כעבור רבע שעה מגיעות רגלית למחסום עוד חמש נשים מעוכבות, ואשה נוספת מלווה בשני ילדים, מכיוון הצומת; האשה עם הילדים משוחררת מהר. אחרי חמש דקות מצטרפים אליהן עוד חמישה גברים צעירים. בסככת הולכי הרגל ממתינים כעשרה אנשים לעבור לירושלים.קצין עם שני פלאפלים בא וצועק על יואב שלא ידבר איתנו. יואב ניגש אלינו כעבור כמה דקות, נסער מאוד, ומסביר שיש התרעה על מכונית תופת בדרכה למחסום זה ולכן עלינו להתרחק אל מעבר לבטונדות. אחד השוטרים במחסום מאבטח את חלקו הדרומי בהסתכלו דרך כוונות הרובה על המתרחש, והאווירה כולה לחוצה מאוד.בשעה 8:00 עזבנו ונסענו לגילה. "מחסום גילה" נמצא מייד אחרי שתי המנהרות, כשפונים שמאלה לבית-ג'אלה והר-גילה, במעלה הכביש. במקום עמדה חסימה ממחסומי פלסטיק וכעשרים מכוניות המתינו בצומת. היציאה היתה חופשית. הכניסה הותרה רק לתושבי בית ג'אלה (יהודים ישראלים עברו כמובן בחופשיות לכל כיוון) וכעבור כמה דקות ראינו שגם אוטובוס קו 21 נכנס, אחרי שהחיילים בדקו את כל הנוסעים בו. אוטובוס נוסף, של UN, כבר עמד בצד להוראת החיילים כשהגענו, לדברי הנוסעים בו – כולם בעלי תעודות תושבי השטחים אבל גם בעלי אישור – כשעה וחצי. כעשר דקות אחר כך הותר לו להמשיך לנסוע לירושלים, בלי התערבות שלנו. במחסום, ובאזור כולו, נמצאים חיילי גדוד 932 של הנח"ל ("גדוד גרניט"). לדברי אחד מהם, הסיבה למחסום ולהקפדה היא התרעות חמות על ניסיון פיגוע בירושלים, ודווקא מאפשרים לאמבולנסים ולציוד רפואי לעבור.עלינו למעלה, לאזור ה-DCO בבית ג'אלה, היכן שמתחיל שטח A. שם נמצא בסיס קבע של מג"ב וגם חיילי נח"ל שמתגברים את האבטחה בו.שמונה וחצי, אל חאדר: כמעט אין מוניות. ראינו אמבולנס ורכב של MSF ("רופאים ללא גבולות", בצרפתית) יוצאים דרומה. האנשים מספרים שאתמול קשרו החיילים שם שני אנשים שהובאו מאזור חוסאן באזיקי פלסטיק לשעות ארוכות. לדברי החיילים בחוסאן, הם נתפסו לאחר שזרקו אבנים על רכב של "מתיישבים". אומרים שהחיילים נוהגים להגיע לאל חאדר בשעה 14:00. בקצה שביל היציאה מהכפר חוסאן עמד ג'יפ ומנע מעבר הולכי רגל, וזו כנראה הסיבה להעדר המוניות – האנשים פשוט לא מצליחים להגיע. כמה עשרות מטרים פנימה, על ערימת העפר, מתאספים אנשים וחייל בודק את התעודות, התיקים והשקיות ומתיר להם לעבור, לפי המגורים הרשומים בתעודת הזהות, במידה והם צריכים לחזור הביתה. מאוחר יותר הוסבר שבעקרון אין כניסה ויציאה לבית לחם וממנה – זה הנוהל היום, ומאפשרים רק "לחזור הביתה", מלבד תושבי אזור חברון (והכפרים סביבה – אל ערוב, חלחול, וכו') שאינם יכולים לעבור צפונה – וכמובן מקרים הומניטריים וילדים לבית הספר עוברים. החיילים כאן שייכים ל"פלוגת המסייעת" של גדוד הנח"ל, ולמפקד הפלוגה קוראים פיק (שם משפחה). תשע, צומת גוש עציון: מעט הולכי רגל מגיעים, נבדקים, ולחלקם מתירים להמשיך צפונה. מכוניות פלסטיניות מעוכבות, וישראליות עוברות בחופשיות. כמה אמבולנסים פלסטינים מגיעים ומעוכבים על ידי שוטרי תנועה "כחולים" בשל עבירה כלשהי – העדר רשיונות וביטוח, ריבוי נוסעים ללא חגורות, האמבולנס "פיראטי" או משהו בדומה לזה; קישרנו את הנהג הרלבנטי עם איברהים מרל"א ובסופו של דבר כעבור כשעה הוא נסע הלאה, לא ברור אם כתוצאה מהניסיון שלנו לעזור או לא.כרבע שעה אחרי שהגענו, הופיעו פתאום עשרות אנשים בדרכם צפונה, ביניהם גם יותר מעשרה ילדים קטנים וכמה אנשים מבוגרים למדי. כולם עוכבו על משטח החול בקצה הדרום-מערבי של הצומת – העיכוב התארך בגלל התעקשות של החיילים לא לגשת אליהם עד שלא יעמדו בטורים מסודרים, והתערבות שלנו הביאה לבסוף למקום את סרן (שלושה "ארונות") איגור, מפקד הפלוגה ("פלוגת הפלחוד" שיושבת סמוך למפקדת חטיבת עציון), ואיתו כמה חיילים לתגבורת. מייד אחרי שהגיעו התחילה בדיקה מסודרת של האנשים, תוך התחשבות במבוגרים. למי שיכלו נתנו להמשיך הלאה, ואת השאר שלחו בחזרה דרומה. ההתייחסות אלינו, ולבקשתנו גם אל האנשים, היתה עניינית ואדיבה ואיגור הסכים שכדאי לבקש שיתקינו במקום ברז מים לטובת החיילים והאנשים. נסענו אחרי כשעה וחצי במקום, כשהאנשים מעוכבים למעלה משעה, אבל עשרות מהם כבר נבדקו עד שעזבנו.בינתיים דיווחו לנו טלפונית שבאל חאדר הגיעו חיילים והחלו "לעצור אנשים". הגענו ב-10:40 ובמקום היו כמה חיילים תקיפים, חד-משמעיים ואדישים מפלוגת "המסייעת" וג'יפ עדיין חסם את שביל היציאה מחוסאן.