אבו דיס, סוואחרה סגר

אבו-דיס, סווחרה, יום א 2-05-04 בבוקר

6:30 בתחנת הדלק של אבו דיס הכל שקט. אין רכבים ואין הולכי רגל. אנחנו עולות לפישפש. יש שם שני ג'יפים של מג"ב. מחליפים משמרות. המפקד אומר לנו שרק בעלי תתעודות כחולות עוברים. סגר מלא. בכ"ז בעלת תעודה כתומה עוברת אבל האחרים לא. בחור עם תעודה כתומה מסורב אך אנו רואים אותו בצד המערבי דקה או שתיים אחרי כן בחוזרנו למכונית עולה על טרנסיט לשוק העבודה...

בדרכנו לסווחרה חיה א. מצלצלת למכונית. קבלה טלפון מפלסטיני (או דרך מיה) שיש שלוש מאות מעוכבים שם ושיש מכות. לחץ הדם עולה במכונית. בקרבנו למחסום אנו רואים כמאה גברים ואישה אחת מעוכבים. מפקד המחסום (אילן) אומר שהם שם שעתיים (השעה 7:30). בינתיים גם יעל ש מצלצלת ואומרת שהיא מנסה לעניין את התקשורת הבינלאומית והישראלית ללא הצלחה. כולם סוקרים את המשאל. אנחנו מצלצלות לדובר צה"ל ומספרות להם שהתקשורת בדרך (!). ענבר מהמשרד מתקשרת בחזרה אחרי שעה להגיד שהיא עשתה משהו ובאמת המעוכבים מקבלים את התעודות בחזרה ונאלצים לחזור על עקבותם. מהטלפונים שאנו ניסינו (חוץ מדובר צה"ל) רק ההומניטרי ענה. כל היתר לא ענו.

האישה היחידה המעוכבת, אישה הידועה לנו מבית ג'אללה, בוכה שהיא מוכרחה להגיע לירדן כי הדוד שלה נפצע בתאונה ושוכב בבית חולים. דיבורים עם מפקד המחסום רק מעלים דברים קשים, יש לו לב מאבן. בכ"ז, אחרי רבע או חצי שעה, היא מוחזרת דרכון ובמקום לחזור, ממשיכה בשקט לכיוון אבו-דיס. לשמחתנו היא נעלמת לתוך ההמון העולה בלי הפרעה מהעמק למטה. ההמון הזה עולה, עוקף את המחסום לעיני החיילים והג'פים העוברים ואינם עושים דבר רוב הזמן. הכל עניין של מזל.

כעשר משאיות שחיכו עם סחורה חקלאית בכיוון דרומה מורשות לעבור אחרי חצי שעה, שלושת רבעי שעה אחרי שהגענו וכן משאיות בכיוון ההפוך.המעוכבים מוחזרים תעודות ב-8:30 בדיוק, שלוש שעות אחרי מעצרם (לפי המג"ב) וכולם חוזרים כלעומת שבאו. סגר-כתר אך הרשות נתונה לנסות את שביל הואדי שנית.