א-ראם, קונטיינר -קשיי מעבר

א-ראם וקונטיינר, שבת 1 למאי 2004 קבלת פנים מאד עוינת מצד חיילי המג"ב במקום. יש נוכחות של משטרה כחולה. התור לא ארוך, אך ההתנהלות איטית מאד - בכוונה. התנהגותו של אחד המגבניקים הייתה במיוחד דוחה - אך לא יכולנו לגשת אליו או אל כל אחד אחר במחסום. עמדנו על שלנו ולא התרחקנו מנקודת תצפית במרחק סביר. לא נדרשה התערבות מצדנו - ולו נדרשה היינו ודאי נכשלים לאור התנהגות חיילי המחסום.

תוך כדי שהותנו שם קבלנו טלפון בהול מסילביה על הנעשה בקונטיינר ועזבנו מיד בדרכנו לשם.

פגשנו באדם שהתלונן על התנהגות אלימה של החיילים - אך כרגיל בנוכחותנו הם נמנעים מכך.הקונטיינר:

FINAL FOUR לעם ישראל ו-FINAL BLOW לפלשתינאים. אלה חוגגים ניצחון ספורטיבי ואלפים ומאות אלפים כלואים בבתיהם ללא מזון וללא שירותים חיוניים ומפסידים את מעט ימי העבודה שאולי יש להם ואין פוצה פה ומצפצף.

גם כאן הייתה קבלת הפנים מצד המגבניקים עוינת במיוחד - והפכה עוינת יותר אחרי שדילגנו אחריהם אל הגבעות הסמוכות בפאתי הכפר ומנענו מהם לעשות שפטים בקבוצת "מטפסי הרים" שניסתה לעקוף את המחסום. כ

אשר התגלנו למגבניקים הם ניסו מיד לאיים עלינו שיקראו לחבלן שיפוצץ את מכוניתנו כי חנינו מאחורי המחסום ולא במרחק של 150 מ' ממנו - ובעיקר לא יידענו אותם שהמכונית שלנו (מי חוץ מאתנו חונה שם בכלל ובפרט בשבת בבוקר מוקדם). נכנסנו לדין ודברים, אך הזזנו המכונית במעט.ב

מחסום עצמו כמעט ואין תנועה. שתי מכוניות משא האחת מובילה כבשים והשניה ירקות שכבר עמדו במקום יומיים ולא הורשו לעבור. הכבשים כבר נחלשו מאד מן החום והרעב - ולמרות שהם היו "בדרכם האחרונה" לבית המטבחיים עשינו מאמץ ניכר להעבירם - לדאבוננו ללא הצלחה.

טיפלנו במעבר של שני אמבולנסים - ובעזרת דליה בסה ומשכית ופניה לתורן במפקדת מג"ב הצלחנו בסופו של דבר להעבירם לכוון בית לחם, בתקווה שיתנו להם גם לחזור.

תנועת עוקפי המחסום ערה - בין מרדף אחד לשני של הג'יפ. צייד האדם הזה הוא מחזה קשה מאד לצפיה!

כרגיל בשבת אין כמעט למי לפנות בבקשת עזרה והתערבות - מצב מאד מתסכל!פנינו למוקד ההומניטרי של הצבא - התגובה הייתה מאד ראויה, אך ידיהם כבולות והעזרה שהם מורשים ומסוגלים לתת היא מאד מוגבלת. ניהלנו שיחה ארוכה עם התורן - אך שיחה כזו יש לנהל עם הממומנים עליו.