אחה"צ-ח

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
29/04/2004
|

חווארה, יום ה' 29.4.04, אחה"צ משקיפות: נוּרָה ושלי 14:25 – בצד הדרומי כ-50 אנשים ממתינים בתור. כ-20 מעוכביםinfo-icon בצד. מישהו מהמעוכבים כנראה התייבש. החייל בודק לו דופק, נוזף בחבריו ששפכו מיםinfo-icon על ראשו. החייל מאבחן שאין לו מכת שמש ומחזירו לשמש. בין המעוכבים יש כאלה העומדים שם מ-10:00 ומ-11:00, ושניים משכם שאומרים שהם כאן מ-07:00. אחד מהם חושש שתעודתו אבדה ומבקש ממני לבדוק אם היא נמצאת אצל החיילים. בינתיים בעמדת הבידוק מישהו מתחנן אל החייל שלא יעכב אותו מעוכב. הוא אומר: "מַרַקֶת מִין הוֹן" (עברתי מפה [בבוקר]) והחייל צועק: "אִנְזֶל תַחְת" (רד למטה). אחריו בתור רופא. החייל שואל אותו: "what is your specialty ?" לגבי המעוכבים, החייל טוען שהם רק הגיעו. 14:45 – דיברתי עם רועי מהמוקד של הצבא שאמר שיבדוק למה בדיקת תעודות הזהות לוקחת כל-כך הרבה זמן. בינתיים חייל הראה לי את התעודה של הבחור שחשש שתעודתו אבדה. אני רוצה לרדת אל המעוכבים כדי לומר לו זאת, וחייל אחר אוסר עלי לרדת אליהם (רוצה שאני אצעק לו את הבשורה מאיפה שאני עומדת). אני בכל זאת יורדת ובתגובה החייל סוגר את המחסום ל-25 דקות. מאוחר יותר החיילים גם אזקו את אחד המעוכבים והושיבו אותו בתוך הבטונדות, משום שצעק שישחררו אותם כבר. בינתיים, בצד הצפוני ... 15:02 – בתור ממתינים כ-70 אנשים, כשמונה מכוניות, חמש מוניות מוחרמות בצד וכ-12 מעוכבים שאומרים שהם כאן בין שעה וחצי לחמש שעות. אני מדברת איתם, אחד מהם מאוד כועס ולחוץ, יש לו בעיה בעיניים, אבל עד כמה שאני מצליחה להבין הפתק שבידו הוא רק מרשם למשקפיים ואין לי שום רעיון איך לעזור לו לעבור יותר מהר.בינתיים נראה שמספר הממתינים בתור גדל ומתקרב ל-100. משפחה מנסה לעבור מהצד וחייל מגרש אותם. יש להם תינוק בן יומיים והאשה אחרי ניתוח קיסרי. אני פונה אל החייל אך הוא לא מוכן לחזור בו. מתעקש שיעברו מתוך התור. מישהו מציע להם טרמפ וחייל אחר מסכים בסופו של דבר לבעל, לאשתו ולתינוק לעבור במכונית, אבל לא לאחות ולאמא של האשה. מגיע קצין (סרן) של המת"ק, לא מדבר עם החיילים, רק הוא בודק עכשיו תעודות, בדיקה שלוקחת הרבה זמן. כבר יש יותר מ-100 ממתינים. נמצא כאן ד' מעקרבה עם האחיינית שלו. לפני שבוע נפל לה הדרכון, אחד הילדים שעובדים במחסום מצא אותו ונתן לחייל. ביום ראשון, ד' הגיע למחסום לחפש את הדרכון ואמרו לו לבוא היום. היום אחד החיילים אמר לו שהדרכון ברשותו ושיביא את האחיינית שלו כדי שיוכל לוודא שהדרכון אכן שלה. הוא הביא את אחייניתו מעקרבה ועכשיו אומרים לו לבוא מחר. [למחרת, יום ששי, הגיע ד' למחסום. החייל אמר לו שהדרכון לא אצלו ושילך למת"ק. המת"ק היה סגור ואמרו לו לחזור ביום ראשון. אני התקשרתי למת"ק ודיברתי עם אלעד, שאמר שינסה לברר עם החיילים ואחר-כך גם הוא אמר שד' צריך לחזור ביום ראשון. בשבת ד' חזר למחסום וקיבל חזרה את הדרכון בשעה 09:15. ] 16:15 – עדיין מעל 100 ממתינים בצד הצפוני. החיילים לא בודקים, רק מתעסקים עם הסדר. מגיע שוב הסרן. אני פונה אליו ומבקשת שימשיכו לבדוק. הסרן אומר "טוב" ולא עושה כלום. בשעה וחצי הבאות החיילים כמעט לא מעבירים אנשים ועסוקים רב הזמן בלעשות סדר. החיילים מתווכחים ביניהם אם להמשיך להעביר אנשים או להתעקש שאנשים יחזרו אחורה. אחד מהם (ר') אומר בפירוש שההתעקשות שלו היא "דווקא". חייל אחר (ע') מאיים להוריד את הנשק שלו על הראש של מישהו. ר' מאיים לקרוע תעודות זהות ונשען על התור של הנשים עד שהן נמעכות. מספר נשים וילדות מתחילות לבכות. אני פונה לקצין והוא שוב אומר "בסדר" ולא עושה כלום. כשאני פונה אליו שנית, הוא אומר שזה באשמת האנשים שלא עומדים איפה שהם צריכים לעמוד. בין המעוכבים מישהו עם אינסולין (שצריך קירור) עבור אמו. המעוכבים כבר צריכים לשירותים, לאכול, לשתות ודואגים לילדים ולנשים שמחכים להם בבית. התקשרתי שוב לרועי מהמוקד של הצבא. החייל היחיד שמעביר קצת אנשים הוא א. ב"ז. בינתיים הצטברו כ-200 ממתינים ובתור המכוניות שלושה אמבולנסים. 17:40 – הגיע קצין מת"קinfo-icon בכיר יותר, רב סרן. עד 18:07 הוא העביר כמה עשרות אנשים. אחרי שהוא הלך, שוב רק חייל אחד בודק. התקשרתי עוד פעמיים למוקד. 18:50 – עכשיו שלושה חיילים בודקים במקביל. 19:00 – החיילים מחברים את שני צדי המחסום. מישהו מבית-פוּרִיק, שבא מהצד השני, מנסה לנצל את ההזדמנות כדי לעבור בלי בדיקה. החיילים מעכבים אותו, לוקחים אותו הצידה, קושרים לו את הידיים ואת העיניים. (רים וג'וּמָאנָה מהמוקד להגנת הפרט המשיכו את הטיפול בעניינו. הוא שוחרר ב-20:45 וחיכה עד 21:30 בערך אבל לא מצאו את תעודת הזהות שלו. ביום ששי ב-15:45 הוא קיבל אותה חזרה בעזרת טיפולה של נִיהָיָה מהמוקד.) 19:14 – משחררים כתשעה מהמעוכבים. אחד מהם, זה עם בעיות העיניים שכבר בשלוש היה עצבני מאוד, לוקח את התעודה ואז חוזר למטה כדי לקחת את התיק שלו. כשהוא עולה שוב למעלה, החייל חושב שהתעודה היתה כל הזמן אצלו ולא נבדקה, והוא לוקח לו את התעודה להתחיל את הבדיקה מהתחלה. אני מדברת עם מפקד המחסום (סמל ראשון) שאומר שאם יש ספק, אפילו קל שבקלים, שהתעודה לא נבדקה, צריך לבדוק אותה שוב.