אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
25/04/2004
|

א-ראם קלנדיה, 25/04/2004 אחה"צ צופות: יהודית ש. רוני פ.(דווחה) יעל י. ורחל ב. (אורחת). בא-ראם החלפנו דברים עם המבוגר היחידי – מן המת"ק, לדבריו הוא אינו יכול לעזור להקל את העניינים במחסום. הוא טוען שהחיילים הצעירים אינם מחוספסים, אבל, ברור שהוא התרגל לאוירת המחסום ואיננו מתאמץ למתן את החיילים. החיילים היו קבוצה של גסי רוח אבל עשו את העבודה הרוטינית ביעילות. בקלנדיה החיילים מסדיר והעניינים קשים יותר. בד"כ אנחנו מצליחות לתקשר אתם ואפילו להפחית את הכעס והתוקפנות כלפינו, אבל זה אינו מזרז את בדיקת התעורות. ובעיקר את העונשים למנסים לעקוף את המחסום. נסינו לטלפן למוקד ההומניטרי אחרי שהמפקד טען כי לעולם לא שמע שיש מגבלת זמן לעיכוב לבדיקה\ענישה. כשטלפנו אמר לנו המשיב שנתקשר אחרי 10 דקות, ואז היתה זאת מירית שטענה שעליה לבדוק האמנם זה כך וכשטלפנתי שוב כשהמפקד לידי הטלפון היה כמובן סגור.היו 7 מעוכביםinfo-icon וחדשים הובאו כשהחיילים הצליחו ללכוד אותם בעקיפת המחסום. החיילים והתנהגו בגסות ולא רצו לענות לשאלותיהם ולתת להם מיםinfo-icon . חיילים שרצו לדבר אתנו ולהבין מה מניע אותנו נרתעים בגלל הקשוחים יותר וכך שמענו קצין אומר: "פבל, אתה יודע שאינך חייב לדבר אתה". חייל אחר אמר שרבים מן החיילים מסכימים אתנו ומבינים מה אנחנו עושות אבל יודו בכך רק באופן פרטי. חייל אחר הכריז שהוא אף פעם איננו עובר על החוק "ומכבד חוקים דמוקרטיים" והמעוכבים הם פורצי חוק ("חוקים דמוקרטיים"!).חזרנו הביתה מתוסכלות ושפופות. היה מדכא לצפות ולטפל במורכבות האנושית והפסיכולוגית.