אחה"צ

ג'וברה, יום ג', יום העצמאות, 27.4.04, אחה"צ משקיפות: רחלי ב-א', עדי ד' (מדווחת) ואורחת מלכי. בנוסף לסגר, לכתר ולשאר המגבלות הקשות, משחק כוח מטופש ומקומם של מפקד המחסום, שבמהלכו נסגר המחסום ליותר משעה והסתיים בנזיפה על ידי המפקד של בעל היוזמה. לתפארת מדינת ישראל.בין 14:00 ל- 15:00 עדיין היה נוכח קצין המת"ק אבי, שבהחלט ניסה לעזור לאנשים לעבור. סג"מ א' עיכב שלוש נשים שנכנסו לטול כארם, או "הסתננו" לדבריו, ועכשיו רוצות לצאת לביתן שבאחד הכפרים ונענשות (בגלל הסגר הן לא היו אמורות להיכנס "שכל אחד ישאר בבית שלו" לדברי החיילים). התפתחה שיחה לבבית בינינו לבין הנשים וב- 15:00 הן שוחררו ואז אבי גם עזב. או אז התחילה הדרמה, סג"מ א' ועוד חייל התקרבו בנשקים דרוכים לעבר קבוצה של יותר מ- 20 איש שחיכו לעבור מכיוון טול כארם והורו להם בצעקות לזוז אחורה. כיוון שהאנשים עמדו גם ככה רחוק מהמחסום, מאחורי השלטים האדומים והאבנים הגדולות, איש לא הבין לאן הם אמורים לזוז. א' כל הזמן אמר שיזוזו ויעמדו ליד הבית האפור (??). ניסינו לדבר על ליבו אבל הוא איים בסגנון צבאי על האנשים שאם לא יזוזו הוא יסגור את המחסום וכך אכן היה. האנשים, בינתיים כבר כ-40, לא זזו וא' סירב לפתוח. אנחנו התקשרנו לכל העולם – למת"ק, לקמיל שנמצא בחופשה באילת אבל כן רצה לשמוע, למוקד של הצבא ולפקידות בחטיבה. התקשרנו שוב ושוב כי היה ברור שכל עוד זה תלוי בא', המחסום לא ייפתח. אנחנו העברנו כמה אנשים עם ילדים קטנים, פשוט הלכנו איתם עד החיילים. זה הוביל לכך שכל הממתינים התקרבו לחיילים במקום להתרחק ולרגע היה נדמה שהם עומדים לעבור את המחסום כאיש אחד. א' אמר שאם יחזרו רק מאחורי האבנים הוא יפתח, כשהם חזרו הסתבר שהוא אמר זאת סתם, ושוב חזר על הדרישה שילכו אחורה עד הבית. הוא גם ירה ירייה באוויר ממש ליד האוזן שלי והיה ברור שכל המצב יצא משליטה. הפתרון הגיע בדמותו של מפקדו של א', סרן אשר הגיע ומייד פתח את המחסום, העביר את כל האנשים כמעט ללא בדיקה וניהל שיחת נזיפה עם א'. התלוננו בפניו על א'. הסרן הגיע בליווי חיילים שעמדו עם נשקים מכוונים על הגבעה ליד המעבר וכל הסיטואציה הייתה מתוחה וכל כך מיותרת! לפני שעזבנו ראינו שלושה מעוכבים שהגיעו מכיוון ישראל וקשרנו אותם עם המוקד להגנת הפרט.