בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
27/04/2004
|

ואדי-נאר - קונטיינר, יום העצמאות, 27.4.04 , משמרת בוקר מיכאלה ר., אורה ק., יעל י., יהודית ש. מדווחת: יהודית ש. 06:40 בדרך לוואדי נאר חלפנו במכונית על-פני הפישפש. ראינו חיילי מג"ב וג'יפ בצד המערבי של הפתח ומספר מצומצם של פלשתינים. לא עצרנו, המשכנו ישר לקונטיינר. 07:05 הגענו לקונטיינר. במחסום ג'יפ מספר: 611-123 . מפקד המחסום - יעקב ועקנין. 2 חיילי מג"ב יצאו לסיור (מצוד) לכיוון המוניות בא-סוואחרה, 1 חייל נשאר במחסום.מכונית אונרה עם נהג עובד אונרה ממתינים לאישור מעבר לא-סוואחרה, בחזרה לביתו מבית-לחם. אמר לנו שהוא ממתין מהשעה 05:30 . סיפר שלא היתה בעיה להגיע מבית-לחם למחסום סוואחרה. מיכאלה מטלפנת פעמיים לחמ"ל בית-המושל - עונה ויקי מאבו-דיס - כדי לנסות לעזור לעובד האונרה לחזור לביתו. ללא הצלחה. אחרי קרוב לשעתיים התייאש וחזר לאחור.בשעה זו עומדים במחסום 4 נשים מעוכבות ו-6 גברים, שהוחזרו מהשביל העוקף. בוואדי למטה 5 מוניות עם הפנים כבר לכיוון בית-לחם. 2 החיילים יורדים בין בתי הכפר כדי לתפוס את עוקפי המחסום.מוניות בוואדי עולות ברוורס ואוספות אנשים שירדו מכביש הכפר (לכיוון בית-לחם) ו/או מורידות אנשים שעולים בשביל בין בתי הכפר. כשנהגי המוניות רואים את שני חיילי המג"ב, כולן בבת אחת טסות עמוק יותר בוואדי, ואחריהן רצים 6 -8 פלשתינים.ב07:30 נוספו למחסום מעוכביםinfo-icon נוספים, כ-22 במספר. שני החיילים חוזרים למחסום ובידיהם התעודות. אחד מהם מרחיק את כל המעוכבים לאיזור שליד הבית בפינה. יעקב ועקנין, שהתג שלו מקופל, אמר לנו שהמצב הבטחוני של אתמול (ערב יום העצמאות) ושל היום לא מאפשר מעבר של אף אחד: "תפני למי שאת רוצה, לדרגים הכי גבוהים, שום דבר לא יעזור לך". הוא ניגש לצפות על הוואדי בעזרת משקפת. החייל במחסום עצמו בודק בטלפון את תעודות הזהות.07:45 שני החיילים יוצאים שוב לצייד על הכביש לכיוון ס-סוואחרה.מכיוון סוואחרה מגיע אמבולנס, שמבקש להעביר אישה זקנה לטיפול בבי"ח בבית-לחם. באמבולנס יושבת הבת שלה - כמלווה - שמחזיקה בחיקה תינוקת. יעקב ועקנין מדבר ערביתinfo-icon עם המלווה ואומר לה שהיא צריכה לרדת מהאמבולנס, שאימה תסע לבד. לנו אמר: "המלווים מעבירים מטענים". כשנשאל מדוע אינו בודק את פנים האמבולנס הגיב ב"לבדוק לבדוק, כל הזמן לבדוק". נהג האמבולנס נסע לאחור, מפני שבשלב זה המלווה העדיפה להישאר עם אימה. רק מאוחר יותר הוא חזר בלעדיה, ועבר עם האישה החולה לבית-לחם.ג'יפ נוסף, מספר 611-127 יורד מהכפר, ובתוכו 6 חיילים. עוצרinfo-icon באמצע הדרך. 4 חיילים יורדים ממנו. 2 תופסים אנשים שעולים מהוואדי, 2 נכנסים למיניבוס (מסוואחרה לסוואחרה) ומוריד את רב הנוסעים ומורה להם ללכת למחסום.חלק מהמעוכבים היו תושבי א-סוואחרה, שנעצרו ליד בתיהם, תעודותיהם נלקחו מהם והם נאלצו לעמוד כשעתיים במחסום. בשלב זה, בשעה 08:20 , עומדים במחסום כ-80 מעוכבים. קבוצה גדולה מתוכם מועמדת בשורה עורפית, כל התיקים לרגליהם והם מרוקנים לפני החייל את כל תכולתם (תמונות דומות לאלה שבחווארה ובמקומות אחרים. אינני זוכרת סצינה כזאת בקונטיינר).בין המעוכבים אישה צעירה חולה עם בעלה שמלווה אותה, רוצים להגיע לבי"ח בכיוון אבו-דיס, לצורך בדיקות. הם עלו בשביל מהוואדי ונתפסו. היא מרגישה רע מאד, אינה יכולה לעמוד ומתיישבת בצד. נהג אמבולנס - פאראמדיק - בודק לה את לחץ-הדם ואומר שהמצב לא טוב. היא מסרבת לשתות מיםinfo-icon לפני בדיקת הדם, ואורה מסבירה לה בערבית שמותר לה לשתות מים. 3 או 4 חיילים מתקהלים סביבה יחד איתנו, ורואים שהיא מרגישה רע מאד ונותנים לה ולבעלה להמשיך בדרכם. מיכאלה רצה אחריהם ונותנת להם בקבוק מים לדרך.עכשיו מתחילים להרחיק אותנו מהמחסום. התרחקנו כדי לא להגדיל את הבאלאגן.08:45 מתחילים להחזיר את התעודות, אך ללא מתן מעבר.מגיע אמבולנס נוסף מבית-חולים בבית-ג'אלה. לא נותנים לו לעבור. מיכאלה ויעל יורדות אליו, אך באמצע הדרך עוצרים אותן, בטענה "שטח בטחוני (לא צבאי) סגור", שהוא - יעקב ועקנין, מחליט עליו ככזה. תעודות הזהות של שתיהן נלקחות, נבדקות ומוחזרות להן מיד, תוך מתן הנימוק המוכר "למען בטחונכן". מיכאלה חזרה ואמרה לו שאנחנו תמיד עומדות במקום הזה, וכי הוא אינו קובע את החוקים. תשובתו: "את מכירה את החוק יותר טוב ממני".למחסום ניגש גבר שמשפחתו גרה באבו-דיס. הבן עובד כשומר באוניברסיטת אל-קודס באבו-דיס. בלילה שעבר, בשעה 11:30 עבר סיור ליד האוניברסיטה ולקח לו את התעודה, ואמר לו שיבוא לקחת אותה למחרת בקונטיינר. האב הגיע בשם הבן, בידו כרטיס מגנטיinfo-icon, לא בתוקף, של הבן. יעקב דיבר ערבית עם האב, ושאל אותו מדוע הבן לא הגיע בעצמו. התעודה לא נמצאת בקונטיינר. 09:30 בשני צידי המחסום 3 אמבולנסים: 1 . של הסהר האדום, מבקש להעביר חולת סרטן לטיפול בבי"ח בבית-ג'אלה.2 . צוות רפואי, כולל את ד"ר מוסטפה ברגותי, של ה medical relief team מבקש להגיע לביה"ח בחברון. מדובר בצוות רפואי, שבעיקרון אינם פונים לקבל אישורי מעבר.3 . אותו אמבולנס שעבר קודם בלי הבת המלווה מבקש לחזור, אך נאמר לו שאינו יכול לחזור בלי חולה...המון טלפונים של מיכאלה לדליה מהמנהל האזרחי (הערנו אותה ביום חג) ולהדס מרופאים למען. דבר לא קורה לטובת האמבולנסים.10:10 ועקנין שוב טוען שאנחנו מפריעות להם לעשות את העבודה למען המדינה וש"יש החלטה פלוגתית למנוע מאיתנו בכלל להיות במחסום, או אתן או אנחנו".מיכאלה ואורה מתקשרות להמון מספרי טלפון, מלבד חיוגים חוזרים לדליה ולהדס, גם לאבי ביטון (בחופשה), גיא, שענה בחמ"ל עציון, שהבטיח לעזור, אילן דיין (סמח"ט עציון)-אין תשובה, נדב פדן (מח"ט עציון) אין תשובה, שלומי בן-הרוש - אין תשובה, רק מענה קולי. מיכאלה משאירה הודעה.בינתיים שני אמבולנסים מעבירים חולים גב-לגב בכיוון בית-לחם.11:00 יעקב ועקנין, מפקד המחסום, מתקרב אלינו ואל הצוות הרפואי, משוחח בסלולרי שלו ומודיע לנו שיש מעבר לכל האמבולנסים. אנחנו לא יודעות מי נתן לו את האישור.בוקר שבו לא היה אף נסיון של רכב גדול - מזון או זבל - לעבור את המחסום בשני הכיוונים. מלבד האישה הצעירה, החולה, עם בעלה, לא ניתן אף היתר מעבר לפלשתינים. סגרinfo-icon מוחלט. חוויה קשה בנושא החולים והאמבולנסים, וקשה לראות את הפלשתינים מהמרים, בכל מחיר, בחום כבד, ועולים ברגל מהוואדי לכביש. אני חשה עצבות גדולה (אם מותר לי לבטא הרגשה אישית כבדה כל-כך).יהודית