בוקר
ג'וברה, יום שני 26.4.04 בוקר משקיפות: בוצי, אסנת א', נעמי ל', צביה ש', עדנה מ' (מדווחת) יום הזיכרון. סגר
וכתר. 6.45 - ארתח, שער 700 שומם לחלוטין, כמו בשבוע שעבר. אין נפש חיה, אין יוצא ואין בא. משאית אחת של ערבי ישראלי מצפה שייפתחו - מצפה לשוא? 6.30 מחסום ג'וברה האוטובוסים לתלמידים כבר במחסום, עוברים ללא עיכובים. התנועה דלה וזורמת. מעט הולכי רגל יוצאים או נכנסים לטול כארם. מעט מוניות נראות משני צידי המחסום. האוטובוסים יורדים מג'וברה לפני השעה 07:00. רבע שעה אח"כ שני ילדים (כנראה שאחרו את האוטובוס) עוברים ברגל את המחסום לעבר מונית שתיקח אותם לא-ראס. פועלים חקלאים, רבים מהרגיל, עוברים לג'וברה. אנחנו מופתעות (ושמחות) מהקלות (נראה שלא בודקים אותם) שהם עוברים. היום? איך זה קורה? בהדרגה התמונה משתנה ולא ברור כלל למה ומדוע.אדם רוצה להעביר ירקות מהכפר ג'איוס (שמדרום מזרח) לתוך טול כארם. מונעים זאת ממנו. הוא רותם לעזרתו נהג משאית מטול כארם שיש לו אישור למכונית. המשאית מגיעה למחסום ושוב מערימים עליה קשיים. החייל פוקד על נהג המשאית לחזור על עקבותיו. אני מתערבת ומבקשת מנהג המשאית לעמוד בצד ואומרת לו שאברר עם מפקד המחסום. החייל מאוד כועס על התערבותי שפוגעת בסמכותו. אני מתנצלת והולכת לקרוא למפקד המחסום. לאחר שביקשתי את התערבותו (והתרחקתי מהמקום) ואחרי עוד קצת טירטורים, מעבירים את המשאית עם הירקות. [אני רואה זאת מרחוק, שמחה, חוזרת אל החייל ומתנצלת שוב בפניו שהדיון בינינו התנהל בנוכחות הפלסטיני. יכולתי לחכות רגע.בינתיים גדל יותר ויותר העומס של המבקשים להיכנס לטול כארם, של הרכבים והולכי רגל. יותר ויותר אנשים מנועים מלהכנס. אנחנו מזעיקות עזרה מהמת"ק. מגיע סג"מ אבי (איש מילואים שדובר ערבית). חיילי המחסום נצמדים אליו ולא מאפשרים לו שיקול דעת עצמאי. הם גם לא מאפשרים מעבר לאותם האנשים שהם מנעו זאת מהם (אפילו סטודנט מא-ג'אח שצריך היה להגיע לסיור בטול כארם, שא' נתן לו לעבור, מפקד המחסום קרא לו לחזור ושב ומנע זאת ממנו).אבל כאשר אותם חיילים עסוקים בעניין אחר וא' עומד לבד, הוא מעביר אנשים ביתר קלות. התנועה היוצאת מטול כארם עוברת ללא בעיות, כולל אמבולנסים. בהדרגה מתברר שמונעים כניסה לטול כארם לתושבים מאזורים שאינם שייכים לנפה זו. למה? הרי זו עדיין תנועה בתוך השטחים!!! שיא המתח היה כשנהג משאית עם אישור שתוקפו פג יום קודם (וכדי לחדשו צריך להגיע למת"ק בטול כארם) מנוע מלעבור. הוא מנסה להיאבק על זכותו לעבור. מפקד המחסום נעשה חסר סבלנות, מורידו בכוח מהמשאית, לוקח ממנו את תעודת הזהות שלו. הנהג מנסה לדבר עם א' ושוב אותו מפקד באופן פיזי דוחף אותו ומונע ממנו לדבר עם נציג המת"ק. שוב אנחנו מתערבות ואומרות לו שלא יפעיל כוח פיזי ושאין לו זכות לקחת מהנהג את תעודת הזהות שלו. מצלצלות מייד לחטיבה, מתארות את התנהלות מפקד המחסום ומהחטיבה מבטיחים מייד לטפל בענין. גם א', לאור פנייתינו, מבטיח לדאוג שהאיש יקבל את תעודת הזהות שלו בחזרה. 08:50 חם, המכבשים והשופלים מחרישי אזניים. מכל עבר אבק של מכוניות העוברות בדרכי העפר. מתסכל לשוב ולראות איך מונעים מעבר מנשים וילדים קטנים בזרועותיהן, או מנשים מבוגרות שאינן גרות באזור. החיילים נעשים יותר קשוחים וקשים, וא' פחות ופחות אפקטיבי. ניסינו לקרא לקמיל שיבוא בעצמו למחסום אבל הוא לא היה במת"ק. אנשים שהציגו עצמם כזקוקים לטיפול רפואי (תור לרופא שיניים) או לביה"ח בטול כארם, סורבו. פנינו לעזרת רופאים לזכויות אדם אבל לא ענו שוב לטלפונים שלנו. השהייה במחסום יותר ויותר מתסכלת. תחושה שאין ביכולתנו להשפיע. 09:15 אנחנו עוזבות בתקווה שתעודת הזהות של הנהג תוחזר לו במהרה (כפי שהבטיח א').