אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
26/04/2004
|

ג'וברה, יום ב' 26.4.04, אחה"צ משקיפות: אורלי פ', ריבה ב', דינה ג', תמי כ', (מדווחת) הגענו למחסום בשעה 12:30 (יום הזיכרון). תנועת מכוניות איטית מטול - כארם ואליה, רובן ממשיכות ומקצתן מוחזרות. הולכי רגל עוברים, חלקם מורשים לעברר וחלקם לא. כנראה שיש סיבה "ביטחונית". לא הצלחנו להבין את השיטה. נציג המת"ק א' קורקטי, אלא שלאחר זמן-מה הוא נעלם מהשטח לפני שהגיע מחליף. בין החיילים יש מנומסים יותר וישנם גם מנומסים פחות.השמש קופחת, חום כבד ועבודות העפר נמשכות ומלוות באבק סמיך.מטול כארם מגיע זוג צעיר עם ילד, הם תושבי ג'יוס. לאשה אין תעודת זהות (שכחה אותה בבית). לאחר דין ודברים ארוך מפקד המחסום מורה לבעל ללכת לביתו (עם הילד) ולהביא את התעודה. לאחר מו"מ נוסף מפקיד הבעל את התעודה שלו בידי מפקד המחסום ויוצא לדרך. לאחר זמן-מה הוא חוזר עם הת.ז של אשתו, מקבל את שלו בחזרה והשלושה הולכים לדרכם.מגיעה אשה שבתעודת הזהות שלה רשום שהיא תושבת ג'יוס ואילו היא טוענת שהיא נשואה כבר מספר שנים לתושב טול-כארם ושם ביתם. החיילים מתעקשים שהיא אינה רשאית להיכנס לטול-כארם כי לפי הרישום בתעודה היא תושבת ג'יוס. לאחר מו"מ ממושך וניסיון לקבל עזרה מהמת"ק אנו מאפשרות לאשה להשתמש בטלפון שלנו. היא מתקשרת לגיסה כדי שיבוא לאשר שהיא דוברת אמת. הגיס מגיע ואז ניתן לה להמשיך בדרכה.כפי שאנו חוזרות ואומרות שוב ושוב - החיילים מותשים ולכן הם חסרי סבלנות.עזבנו את המחסום בשעה 14:30. ניסינו לעבור דרך שער טול-כארם כדי להיווכח אם הוא עדיין סגור ושומם. פעמיים עצרו אותנו בדרך חיילים במכוניות צבאיות, ואסרו עלינו להמשיך בטענה שיש התראה על מטען ליד השער. משם פנינו בדרכנו הביתה.