אחה"צ

בית איבא וחווארה, יום ראשון 25.04, אחה"צ משקיפות: עליה ש', שלי מ', ענת ש', נעמי ל' (מדווחת) עצרנו במחסום קלקיליה ומצאנו מחסום לכל דבר – חיילים, תורים, מכוניות, מעוכבים. מי אמר שהוסרו מחסומים?בצומת ג'ית-סרה מחסום פתע. אוטובוס עמוס ובו גם נשים וילדים, שעבר בדיקה בת כחצי שעה בבית איבא רק לפני 10 דקות, עומד בצד. התעודות נאספות ונבדקות שוב, בכניסה לקלקיליה הם יעברו מן הסתם בדיקה נוספת. בית איבא זרם דליל של נכנסים ויוצאים, הבדיקות מהירות ואין תורים.אנו שמחות לפגוש את נ' הקצין, יש עם מי לדבר!בצד המעוכבים כ-30 גברים:- סטודנט למינהל עסקים מאל-נג'אח. צעוכב מ10:00, ב-15.00 יש לו מבחן. לאחר שיחה קצרה הוא משוחרר.- סטודנט מאל-קודס, לומד כלכלה. אתמול (שבת) הוא עוכב במחסום מ-08:00 עד 17:00 ולבסוף נשלח כלעומת שבא. גם היום הוא מעוכב, וכל בקשתו היא רק להחתים טפסים באוניברסיטה. לאחר התערבות קצרה מצידנו מאשרים לו להיכנס לשכם ומובטח לו שיקבל את תעודותיו כשיחזור.- אדם שחייב להגיע לבית חולים בשכם שם מאושפז בנו בן השנתיים. לאחר שעתיים עיכוב אנו מדברות עם הקצין והוא משוחרר לדרכו. כבר עמדנו לטלפן לרופאים אבל הטיפול היה מהיר ויעיל.- בעלים של שתי מוניות, שגר באחד הכפרים בסביבה (בן 44) ועובד בשכם, מבקש להחזיר את המוניות שהיו בשיפוץ בחזרה לשכם. יחד עם התעודות נלקחו ממנו גם מפתחות המוניות. בהתחלה נאמר לנו שאין לו סיכוי, אבל לא הנחנו לעניין שלו ולבסוף התירו לו להיכנס לשכם והבטיחו שיוכל להיכנס עם המוניות בשעה 18.00. הטלפון שמסר לנו, מרוב התרגשות, היה שגוי ולא הצלחנו לוודא שאכן כך היה. - צעיר שהיה מאושפז שלושה ימים בבית חולים ווטאני מעוכב כחצי שעה. בהתערבותנו הוא משוחרר.- פלסטיני (פסיכולוג) שעבר דירה ונולד לו ילד מבקש לעדכן את תעודותיו. בגלל שאין התאמה עם מקום המגורים ומספר הילדים לא נותנים לו להיכנס לשכם. אנו מעלות את עניינו בפני נדב והוא מאשר לו להיכנס. לאחר שעתיים הוא חוזר עם מסמכים מעודכנים, שלמרבה הפלא כתובים רק בערבית. מאחר שהחיילים אינם מבינים את הכתוב הוא מסורב לעבור. הזעקנו את נ' שלנו כדי שיתרגם אך בטרם הגיע נמצא מתרגם בקרב העוברים. האיש שוחרר לביתו, מזל טוב!- בזכות זה שהיה עם מי לדבר וכמעט כל המעוכבים שוחררו עד השעה 16.00 (להוציא שלושה), הרשנו לעצמנו לערוך ביקור בחווארה.חווארה דרום17 מעוכבים, חלקם כבר חמש שעות, רובם סטודנטים בדרכם לשכם. לדברי החיילים אין במקום מים כי העוקב הרוס, על פני חלק מהמעוכבים ניכר שהם שהו שעות רבות בשמש. אנו מביאות להם מים. הם מתקרבים כדי לדבר איתנו וחייל תוקפני גוער בהם לסגת לאחור. אנו מתעקשות לדבר איתם. חווארה צפוןהמחזה חוזר על עצמו: כ-20 סטודנטים מחכים כחמש שעות. ביניהם מבוקש שב"כ כפות, עיניו קשורות והוא בבידוד על הרצפה מוקף קירות בטון. "אולי תתנו לו מים?" שואל אותנו חייל בצחוק. כאן יש מיכל מים אבל הוא ריק, אנו מבקשות והחיילים מאפשרים לנו למלא בקבוקים עם פטל משלהם. לא כולם מסכימים לשתות. בין החיילים לסטודנטים אווירה של צחוקים. הם בערך בני אותו גיל. מכינים יחד שלט "כפר יאסין" על שם אחד המעוכבים. "אתה תישאר כאן 8 שעות," אומר החייל לאחד מהם והוא צוחק.אנו מטלפנות למוקד בעניין המעוכבים ותוך כדי כך נשלפות התעודות ורובם משוחררים לדרכם. עוד אנו מחייכות איתם מגיע נ' ומדווח: בין שני צידי המחסום עומד ג'יפ עם מספר חיילים, ביניהם דרוזי דובר ערבית רהוטה. הם עצרו ארבע צעירות שזה עתה עברו את המחסום, ומתחקרים כל אחת בנפרד בטענה שהם מהשב"כ. "צריך לדעת עליהן הכל" (כולל מספר הטלפון שלהן). מרוב פחד הצעירות אמרו שאין להן טלפון.אנו מסיימות את המשמרת בשעה 18.00. הפלאפל בחווארה טעים ומסביר פנים.ואחת קטנה לסיום: בדרכנו הביתה שואלת חיילת משמר הגבול את נ' מאיפה הוא. כאשר הוא אומר שהוא מטירה הוא מתבקש לעצור בצד לחקירה קטנה, לבדיקת תעודת זהות. אני מתרגזת, הם יודעים מי אנחנו, השלטים מאירי עיניים, המתנחלים לא נדרשים לבדיקה, אם היינו עם המכוניות שלנו גם לא היינו נדרשות. נ' אומר בשקט שזו לא הפעם הראשונה ואין דבר, שזה עוד מעט יעבור.אני מגיעה הביתה, לי זה לא עובר. לתפארת מדינת ישראל.