אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
23/04/2004
|

אבו דיס 23/4/04 צופות: מיכל ז., אביטל ב. 9:20 הדרך לאבו דיס היתה פתוחה, בכל שערי העיר העתיקה נראו כוחות גדולים של משטרה ומג"ב. 9:30 במלון: אין שינוי בגדר, המעבר חופשי. 10:00 בפישפש: המחסום הועבר לצד המזרחי של החומה, החיילים יצרו שטח ריק לפני המעבר על ידי הצבת מחסומי משטרה ועמדו לפני הפתח. המעבר אושר לבעלי תעודות כחולות בלבד, ללא הקפדה על הגיל. כשהגענו עמדו במקום מספר קשישים בעלי ת.ז. כתומות שרצו להגיע לתפילות בהר הבית, חיילי מג"ב סירבו וצעקו עליהם בגסות. שאלנו את האחראי מדוע לסרב לקשישים (כולם נראו כבני 70+), שלא יכולים להתפרע בתפילות והוא ענה: "הם לא זורקים אבנים אבל הם הראשונים שמפיצים דברי הסתה"שיחת טלפון למייק לא שינתה את ההחלטה. 11:00 בואדי נאר בקונטיינר: נהג הטרנזיט הוריד אותנו כמה מאות מטרים לפני המחסום לאחר ששני גברים שעברו בכביש סימנו לו שעדיף לו לא להתקרב לחיילים. כשצעדנו לעבר המחסום ראינו מספר רב של משאיות (עם ירקות) שהסתובבו וחזרו לכיוון אבו דיס לאחר שלא אושר להם לעבור לכיוון בית לחם. במחסום עצמו עמדו כ15 מעוכביםinfo-icon שנתפסו בעודם מנסים לעבור בואדי. המעוכבים אמרו שנתפסו לפני מספר שעות, החיילים אמרו שנתפסו לפני דקות ספורות. תעודות הזהות נחו על השולחן בעמדה ולא נעשה איתן דבר. בנוסף למעוכבים היו בצד השני של המחסום אמבולנס וחמש משאיות זבל שלא הורשו לעבור (כל הרכבים חיכו כבר כשעה כשהגענו למקום). האמבולנס: היה ריק ונשלח להחזיר חולה, שעברה ניתוח קרדיולוגי ברמאללה, לבית לחם. החיילים סירבו לאשר את המעבר בטענה שיש פקודות מיוחדות ל"סגרinfo-icon מוחלט" ושאין כאן מקרה חירום. נהגי האמבולנס כבר היו בקשר עם בית החולים ודליה ידעה על המקרה. התקשרנו בכל זאת ל"רופאים לזכויות אדם" והם אמרו שיבררו את העניין. התקשרנו לדליה שאמרה שהיא מודעת לבעיה ושהחיילים יקבלו תוך מספר דקות הוראה לאפשר את המעבר ואכן כך היה. לפני שעזבנו את המחסום (בערך ב-14:00) ראינו את האמבולנס חוזר ועובר לכיוון בית לחם.המעוכבים: כרבע שעה לאחר שהגענו אישרו החיילים למעוכבים לשבת בצל (עד אז הם עמדו במחסום עצמו). אך הטיפול בתעודות החל רק לאחר זמן רב, תחילה רשמו את הפרטים בטופס ורק ב-12:20 התקשרו ממש לשב"כ. לאורך התהליך ביררנו אצל החיילים מידי פעם למה מתעכב הטיפול, באחת הפעמים באנו, לרוע המזל, בדיוק כשישבו לאכול. החיילים התחילו לצעוק "אתם לא רואות שאנחנו אוכלים עכשיו!" ואחד מהם התרומם וצעק "צאו מהעמדה עכשיו!", היה נראה כאילו הוא עומד ממש לתקוף אותנו. ב-13:10 החזירו לרוב המעוכבים את תעודות הזהות והם עזבו לכיוון רמאללה. שלושה צעירים עוכבו עוד כרבע שעה ושוחררו לכיוון השני. משאיות הזבל: כשהגענו למחסום הנהגים סיפרו שהם מחכים כבר כשעה. הם היו בקשר עם הדי.סי.או בבית לחם שביקש מהם לחכות ואולי יושג אישור. החיילים אמרו, כמו במקרה האמבולנס, שיש הוראה לסגר מוחלט ואין מעבר לשום רכב חוץ ממקרי חירום. התקשרנו למת"ק גוש עציון, לאזהר, שסירב בנימוס לדבר אתנו כי הוא אוכל וניתק את הטלפון. התקשרנו למוקד ההומניטרי ושם אמרו לנו שיבררו ויחזרו אלינו. כעבור זמן מה אכן התקשרו בחזרה ואמרו שיש אישור והפקודה תגיע לחיילים תוך מספר דקות. ניסינו לעבור לצד השני כדי להודיע לנהגים שלא ייסעו אך החיילים דרשו שנחזור לצד הצפוני של המחסום. לאחר כ-10 דקות ראינו את המשאיות מתחילות לנסוע לכיוון בית לחם. התקשרנו שוב למוקד ההומניטרי הם ניסו לברר למה הפקודה לא עברה לחיילים אך זה היה מאוחר מידי. (ומתסכל מאוד) 14:00 כשעמדנו לעזוב ראינו זוג עם ילד יושב ברכב פרטי, הם סיפרו שחזרו משכם לאחר שהאישה היתה מאושפזת בבית חולים שם לשמירת הריון ועכשיו לא מאפשרים להם לחזור לביתם בחברון. ניגשנו שוב לעמדה וביקשנו מהמפקד (שהיה היחיד שנטה לשיתוף פעולה ולא היה אגרסיבי כלפינו) שייצא לדבר אתנו. הצגנו את המצב ואת האישורים הרפואיים וביקשנו שיפעיל את שיקול דעתו. הוא הסתכל באישורים זמן מה ואז פנה אל הרכב, דיבר עם בני הזוג ובדק את תא המטען ואז אישר למכונית לעבור. עזבנו עם תחושת סיפוק קטנה