אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
22/04/2004
|

קלנדיה וא-ראם, אחה"צ, יום חמישי 22.4.04 בתיה ס, תמי ב, לימור י וליה נ א-רם במסגרת התקנות המתחלפות בלי הרף, איפשרו למכוניות - ונראה שגם לטרנזיטים - לעשות את סיבוב הפרסה בא-ראם. תור הולכי הרגל היה קצר יחסית, והמשכנו בדרכנו לקלנדיה. קלנדיה המהומה במקום היתה גדולה מתמיד, שוב עוסקים כאן בשיפוצים מרהיבים - החיילים יודעים להסביר שהמטרה היא להפוך את המחסום למרווח ו"נוח" יותר, וברור שזה עוד שלב בקיבוע מחסום קלנדיה כחלק ממערך הגדר. שני מנופים עסקו בהזזת הסככות, שהורמו בעזרת שרשראות ברזל כבדות. הקרוון שעמד בתוך המחסום הועבר (זמנית?) לשטח הפתוח שבו עוברים אנשים מדרום לצפון, ליד האנדרטה הוצבו שני חיילים ושני מחסומי פלסטיק שהצרו את התנועה גם בכיוון הזה.מדי פעם, ברגע דרמטי במיוחד של פעולת המנופים, נעצר כליל התור, והפלסטינים נאלצו לעמוד באבק וברעש ולחכות - צה"ל עוסק בעבודות הבניין שלו, אף-אחד לא חושב לסדר תור חלופי כמובן. שיחכו בשקט וזהו.מעיין מפקד המחסום היה קשוח כהרגלו. ילד בן 13 עם עין חבושה, מלווה באביו, לא זכה לעבור. האב הסביר שהרשתית של הילד התנתקה, והרופא שלח אותו לבית החולים ברמאללה לקבוע תור בניתוח. הוא הציג ניירת ענפה ומרשימה בנושא, אבל החיילים ממש לא התרשמו. לרגע נדמה היה שיזכה לעבור בכל-זאת, כי התברר שהוא מעל גיל 35, אבל אז הסביר מעיין לחיילים המבולבלים שהגיל הקובע, נכון להיום, הוא 45. פנינו למוקד של הצבא, נענינו כרגיל - שוב ושוב - ב"עוד כמה דקות". האיש חיכה שעה והתייאש. גם כשטלפנו למוקד כעבור שעה נוספת, עדיין לא אושר המעבר. מזל שהאיש לא התפתה לחכות עוד.חזרנו לא-ראם בשש, לראות אם יש שוב פועלים מעוכביםinfo-icon בדרכם חזרה מהעבודה בירושלים, אבל לא היה שם איש.