אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
19/04/2004
|

אבו-דיס, סווחרה, וואדי-נאר. יום ב, 19.4 אחה"צ חגית ש. נעה י. עדנה ק. (מדווחת). כל הדרך לאבו-דיס לא ראינו חיילים ואף לא ליד החומה, המלון והפישפש. ניגשנו לבניין הנטוש שדווח עליו שבקומת הקרקע שלו נראו מעוכביםinfo-icon ולא מצאנו דבר. חזרנו על הבדיקה גם בדרך חזרה ולא נראה שם איש.באופן כללי כל האזור נראה די ריק, הרבה חנויות סגורות ולא הרבה תנועה. יש לייחס זאת לתגובה על רצח רנתיסי. בוואדי נאר (הקונטיינר) נתקלנו בחבורת חיילי משמר הגבול שלא התירו לנו להתקרב למחסום ודרשו שנעמוד בשוליו כשאחד מוכן לגשת אלינו להסביר מה קורה. צלצלנו לשלומי להתלונן אך לא קרה כלום. נראה שההגבלות התגברו ומעט מאוד עוברים. גם לגבי משאיות עם אוכל, טענו שרק עם רשיונות או ממש כל מה שעלול להתקלקל. משאית-מקרר עמוסת גלידה חיכתה עד בוש ובשום אופן לא נתנו לה לעבור כי לדברי החילים: "גלידה זה לא הומניטרי".מראה משובב לב מבחינתנו היה העברת עדר כבשים "גב אל גבinfo-icon" כלומר העדר ירד ממשאית מול הקונטיינר, גלש במדרון ההר למטה, ליד המוניות ושם חיכתה משאית נוספת כשהכבשים מועמסים עליה אחד אחד.אשר לנהגי המוניות המחכים למטה לכל הגולשים בהר, הם יושבים חזק על הכוונת של החיילים ומדי פעם החיילים יורדים וחוזרים עם כמה מהם כמעוכבים. החיילים אמרו לנו שהם אלה שמסיעים בסופו של דבר את המפגעים. לדברי אחמד, נהג הטרנזיט, כשאנחנו לא נמצאות, החיילים מנפצים את שמשות המוניות וגם מכים את הנהגים.חשבנו להציע לשקול את הרעיון שהצוותים המגיעים לקונטיינר לא יתגלו מייד לעיני החיילים אלא אם אפשר להשקיף על הנעשה למטה זמן מה מפאתי הכפר או באיזה מקום מסתור על מנת לראות מה קורה. הרי תמיד יש לנו הרגשה שאנחנו לא ממש רואות הכל ורב הנסתר על הנגלה.