אחה"צ
בית איבא, יום ה', 8.4.04, אחה"צ משתתפות: מנוחה מ', תמר ל', נעמי ל', (מדווחת) המעבר בשני הצדדים סביר, אין תורים גדולים והבדיקות מתבצעות במהירות.בצד 25 מעוכבים
כבר בין שעה לארבע שעות. מדי פעם מתווספים מעוכבים חדשים ומשוחררים אחרים. נראה שמפקד המחסום באמת מעוניין לסיים את העיכוב במהירות וזו אינה יוזמת ענישה של חייל זה או אחר.בין המעוכבים: גבר צעיר שגר בשכם, לקח את משפחתו לפני יומיים לקלקיליה ומבקש לחזור לשכם כדי לעבור ניתוח עיניים על סמך תור שנקבע לו בשעה 14.00. השעה 13.45 והוא מעוכב מזה שעתיים. מפקד המחסום הקצין ה' מבקש שנאמת את שם הרופא ובית החולים עם רופאים לזכויות אדם והאיש משוחרר מייד.מורה המלמד בבית ספר בשכם, בדרכו לעבודה. לדברי החיילים שמו אינו מופיע ברשימת המורים משכם.בחור צעיר הסובל מלחץ דם גבוה, בדרכו משכם לרמאללה בענייני עבודה. לאחר כמה שעות עיכוב הוא מרגיש לא טוב ומבקש לחזור לשכם. לבקשתנו נשלח חובש לבדוק לו דופק ומחליט שהוא נראה בסדר גמור. אנו לא מסתפקות, עוצרות אמבולנס אקראי ולאחר מדידת לחץ דם עם מכשיר מתאים מפנה אותו החובש לבית חולים מייד. בגלל התראת שב"כ לא הוחזרה לו תעודתו אלא לאחר סיום הבדיקה ונמסרה לחברו שעוכב במחסום יחד איתו.הבעיה עם המקרים הרפואיים בקרב המעוכבים היא חוסר התקשורת שלהם עם החיילים, שלא מתפקידם לשאול מי חולה, מי בדרך לניתוח וכדומה. בכל המשמרות נתקלנו במקרים שכאלה והתערבותנו עזרה ברובם לשחרר אותם לדרכם.ולסיום מלה טובה – על אף הדבקות בנוהלים ובהוראות הפגינו חיילי המחסום, (א', ר' החובש, נ' הקצין והאחרים) יחס הוגן, השרו אווירה נינוחה, גילו רצון להקשיב ולעזור. אלה אינם דברים מובנים מאליהם. חלקם בקשו וקיבלו את כתובת האתר שלנו כדי לקרוא דוחות, וקלטת של הסרט "מחסומים". שוב נוכחנו שהמחסום, רע ומיותר ככל שיהיה, הוא סך כל מרכיביו והחיילים, על אף הדבקות במטרה, יכולים לעשות את ההבדל.ואולי גם אנחנו מתחילות להתרגל?