אחה"צ

אבו דיס וואדי נאר, 13.4.04, אחה"צ. משקיפות: אורה א, חגית ש, יעל נ(דווחה). אורחות: מירנדה (אמא של איה) ודורית ( הבת של יעל נ.) חשוב: לא הורשנו לעמוד בתוך תחום המחסום בואדי נאר ולא ניתן לנו בכלל לדבר עם שוטרי מג"ב שאיישו את המחסום. מאחר שהדבר חזר ונשנה כמה פעמים - גם במשמרות אחרות, החלטנו להגיש תלונה. (התלונה בתהליך הגשה). 15.45 – בפישפש. שגרת סגר, רק בעלי ת"ז כחולות עוברים, או אנשים עם אישורים. (מה ההבדל בין זה ובין "אין סגר"?). שוטרי מג"ב עם תגי זיהוי מקופלים. אחד מהם אוסר על דורית לצלם. (יש לנו רשות מפורשת מדוד צור, מפקד מג"ב לצלם, ובלבד שעצם הצילום לא מלהיט את הרוחות). חזרנו בסביבות 18.00, המצב ללא שינוי. הטרנזיט מוריד אותנו בשעה 16.25 במרחק מה ממחסום וואדי נאר. הרבה אנשים מחכים ברום המדרון המשמש כמעקף. הם מחכים להסתלקותו של ג'יפ מג"ב האורב בתחתית השביל. כולם שואלים מדוע לא הוסר הסגר עם תום חג הפסח, מותשים מההגבלות המצטברות. זוג שנוסע משכם לבית לחם, יצאו בבוקר לדרכם, ועכשיו (16.30) הם נתקלים במחסום השביעי בדרכם. עם הינתן האות ( כלומר - הג'יפ עזב), האנשים מתחילים לנוע, בתחילה בהיסוס ואח"כ במהירות אל הכביש התחתון. ממקום תצפיתנו, אנחנו רואות את המוניות הצהובות חונות במרחק כמה קילומטרים מהמחסום. גם המוניות קיבלו את האות והן שועטות במהירות לעבר קרבת המחסום, אוספות את הולכי הרגל ומיד מסתלקות מהמקום. במחסום עצמו כאמור, השוטרים המאיישים את מחסום הקונטיינר (נחל קדרון) אינם מאפשרים למשמרת להתקרב לתחום המחסום. נראה שזה הפך לנוהל, קרה גם ב - 3.4, בשבת, ה -10.4 (לא מופיע בדו"ח מאותו יום, בבוקר ה – 13.4, ו ב- 15.4. השוטרים התעלמו בעוינות משאלותינו וענו בחוצפה. אף אחד מהשוטרים לא נשא תג מזהה; שוטר אחד אף הראה לי בגאווה איך תג הזיהוי שלו מקופל מתחת לכותפת, באופן שלא ניתן לזהות אותו. חוץ מאלי (מפקד המחסום?) , לא היה אחד שהיה מוכן לומר לנו את שמו. חלק מהשוטרים היו ישובים בג'יפ – מס' 611-123. כשטענו שיש לנו אישור ממפקד מג"ב לעמוד בתחום המחסום, אלי שוחח בטלפון עם המ"פ שהורה לו להרחיק אותנו. היה תור קטן של רכבים מכל צד של המחסום. מכיוון סוואחרה, נראה היה שמעבירים ללא עיכובים אמבולנסים, וגם משאיות מזון הועברו ללא עיכוב משמעותי. מכיוון בית לחם הועברו רק מכוניות בודדות. משאית של "טרה" (מוצרי חלב) הועברה אחרי כשעה – לפחות, ללא בדיקת תכולה. משאית זבל ומשאית של קוקה קולה, המתינו כבר לפני הגעתנו ועד לעזיבתנו בשעה 17.45 לערך. יש לציין שלא היו הולכי רגל במחסום, והמכוניות עברו בקצב של מכונית אחת כל 10 דקות לערך. נהג הטרנזיט שהסיע אותנו חזרה, הראה לנו סדקים בשמשה הקדמית של מכוניתו, וסיפר שהשוטרים בואדי נאר שברו את השמשה עם רובה (קת הרובה?), כי התקרב יותר מדי למחסום. אבן-דיסאיות, נא הוסיפו למילון המונחים שלכן: הפישפש נקרא בפי אנשי המקום "בוואבה" , (נגזר מ"באב" שמשמעו דלת או שער)