בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
17/04/2004
|

חווארה (דרום + צפון), שבת , 17/4/04, בוקר צופות: מיכל ש. , טובה ש., נורית ל, חוה, עמליה ו. (מדווחת) הגענו בסביבות 08:00 והתפצלנו לשתי קבוצות. חווארה צפוןבמחסום 8 מעוכביםinfo-icon גברים ואשה אחת. על האשה כועסים כי מישהי שנראתה כחברתה נתנה כיסוי (עטיפה) של תעודה ללא התעודה והלכה. מפקד המחסום צועק עליה מנופף בידיו לעומתה, כדי שתמסור להם מידע על "חברתה". בשלב זה הוא עצבני וכועס.מאוחר יותר הכל נרגע, כולל המפקד שאף שיתף פעולה והתגמש פה ושם.ב-10:30 לא נשארו מעוכבים ולא היה תור במחסום. חווארה דרום כאן המצב שונה. עשרות אנשים מתגודדים בראש התור וקבוצה גדולה של 30-50 בני אדם מעוכבים בתוך "המכלאה" המיועדת לכך.התורים למעבר מסודרים (יותר מדי לטעמי), אין דוחק או צעקות של ממתינים בתור כפי שלעיתים קורה. כששאלתי את אחד החיילים מה נשמע כאן הבוקר, הוא אמר שבבוקר היה בלגן "אבל הראנו להם" ועכשיו הם שקטים..."יש תור לנשים וילדים, תור לגברים מעל גיל 35, ותור (הצפוף ביותר) לגברים עד גיל 35.ככלל, הבדיקות עוברות מהר, בעיקר בתורים של הנשים והגברים המבוגרים. עם רוב החיילים במקום ניתן להגיע לרמות שונות של הידברות בנוגע לבקשות מיוחדות, כמו לדוגמה בן שמלווה את אמו שבקושי הולכת בשל ניתוח ברגל שעברה, שנאסר עליו המעבר כיוון שהוא צעיר מגיל 35.לאחר שדיברנו עם המת"ק (עמי) הוא שוכנע ונתן לו לעבור.נשמע כמעט כחזון אחרית הימים...אז זהו, שלא.לאורך כל שהותנו במקום החיילים ליוו את "מילוי תפקידם" בחרפות וגידופים וביטויי לעג שונים ומגוונים כלפי העוברים במחסום. בנוסף, התגלתה אצלם רגישות יוצאת דופן ל"שקרים", והדבר בא לידי ביטוי בלא מעט מקרים שנדמו להם כתעודות מזויפות או אי-ציון הגיל האמיתי. וכך, ילדה בת 16 שאמרה שהיא בת 14, שליוותה את אמה ואת אביה שישב על כיסא גלגלים, זכתה בקיתון של רותחין ששפך עליה אחד החיילים, ורק לאחר "הצגת תכלית" זו התאפשר לה להמשיך וללכת.האירוע הזה ייצר סידרה של צעקות וגידופים מחודשת על כל האוכלוסייה הפלסטינית באשר היא מצידו של החייל.המעוכבים עוכבו לזמנים ארוכים ביותר, וכל שניסינו לעשות לא עזר. החיילים חזרו ואמרו שאין הם מעוניינים להשאירם יותר מהנחוץ אך התעודות שלהם הועברו לבדיקה וטרם הוחזרו תשובות.בין קבוצת המעוכבים ובין החייל שהיה בעמדה הקרובה להם היו כל הזמן חילופי דברים. החייל או החיילים שהיו שם ראו בהתנהגותם פרובוקציה שעליה הם הגיבו בזעם רב. המקרה הקיצוני ביותר שראינו היה כששני חיילים הובילו בנשק שלוף בחור צעיר (17) אל עבר גדר התיל. ירדתי והלכתי אחריהם - הם כפתו את ידיו באזיקונים וכבלו אותו אל גדר התיל. כשמחיתי בתוקף וביקשתי מהם לשחררו הוסבר לי שהם "חייבים" לעשות זאת כי הוא "התחצף ועשה בעיות" וכדי "שכולם ילמדו לקח ויהיו שקטים", אבל הבטיחו לי לשחררו לאחר 5 דקות. לבסוף התברר שהם כנראה קשרו אותו באופן רופף כך שהוא הצליח להשתחרר בעצמו אחרי מספר דקות והניחו לו לחזור אל הקבוצה ללא תקרית נוספת.להערכתי, החיילים במחסום הזה (את חלקם כבר ראינו לא פעם) מצויים במצב של שחיקה נפשית והדבר בא לידי ביטוי באותה אלימות מילולית שראינו ובסף גירוי נמוך ביותר.כשעזבנו בסביבות 12:00 מפקד המחסום ד' ביקש שנבוא שוב ובכך אישר במידת מה את תחושתנו שם היום שנוכחותנו, גם אם אנו צופות ולא מתערבות, עוזרת ומאפשרת לחיילים לרדת מהעצים גבוהים עליהם הם לעיתים מטפסים.