אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
08/04/2004
|

אבו דיס, ואדי נאר (הקונטיינר) 8.4.2004, אחה"צ משקיפות: סימה ש. מאיה מ. נורית ש. (מדווחת) ואורחת נסענו לאבו דיס דרך הר הזיתים משום שהדרך העוברת בשער שכם הייתה סגורה לתנועה הבאה מכביש מספר 1. בפישפש נתקלנו בפקק תנועה עצום וחיילים העומדים בפתח ובודקים את תעודותיהם של העוברים בזרם רצוף ובלתי פוסק. רק נושאי תעודות זהות כחולות הורשו לעבור. פלסטינים נושאי תעודות זהות ירוקות או כתומות (תושבי השטחים) בעלי רשיונות מעבר נשלחו חזרה בגלל הסגר. זה גרם לבעיות רבות לאלה שבני זוגם יש תעודות זהות ישראליות והם גרים בצד הישראלי. שניים כאלה פגשנו בפישפש והם התקשרו למוקד ובקשו עזרה. גם אנחנו התקשרנו למוקד ונענינו שהם עובדים על זה. נראה שזה לוקח כמה שעות לעשות כמה שיחות טלפון נחוצות ולהתקשר לחייל במחסום כדי לתת להם לעבור. לקחנו טרנזיט לואדי נאר כי לא הרגשנו בטחון להסתובב עם הרכב שלנו באזור. יותר מאוחר אמרו לנו תושבי המקום כי אין מקום לחשש. כשהגענו לואדי נאר מצאנו 40-50 מכוניות, רובן משאיות קטנות, מסודרות בשני טורים משני עברי המחסום. שלושה אנשים מכנסיית "המלווים הנוצרים" שפגשנו שם אמרו ששום מכונית לא הורשתה לעבור. אלה היו מודאגים במיוחד בגלל גיאולוג גרמני שנתקע בצד של בית לחם עם מכונית מלאה ציוד אלקטרוני המשמש למחקר גיאולוגי.ניגשנו אל החיילים במחסום שברכו אותנו מתוך עוינות מתוחה. הם התעקשו שנתרחק מהמחסום ואם לא – יאסרו אותנו. זזנו מתוך השטח . נראה שאם היינו מסרבות היינו נעצרות ואז לא היינו יכולות להביא שום תועלת למחכים במחסום. עשינו כמה שיחות טלפון בעניין הגיאולוג ואחרי 40 דקות של טלפונים הלוך וחזור הוא הורשה לעבור. אחר כך התקשרנו פעמים רבות למוקד ההומניטרי של צה"ל, למשרדי המת"ק ולמפקד האוגדה.המצב כיום הוא שבגלל הסגר לא יכלו משאיות המזון לחזור. מהלך העניינים הוא כזה: יש סגרinfo-icon מוחלט ואף אחד אינו מורשה לעבור. חוץ ממשאיות המובילות מזון מאבו דיס לבית לחם. מספרי לוחיות הרישוי של המשאיות שהורשו לעבור נרשמים במחסום וככה הן יכולות לחזור לבית לחם. בכל אופן, נהג המשאית אמר לנו כי לאחר שחיכו משעה 6:00 בבוקר עד 9:30 קרא להם חייל מבוגר, העביר אותם את המחסום אבל מספרי לוחיות הרישוי שלהם לא נרשמו. הם מחכים רוב היום לחזור לבית לחם ולשווא. רבים מהם אמרו כי לא היו עוברים את המחסום אילו ידעו כי לא יוכלו לחזור הביתה. החיילים פשוט לא האמינו שהמשאיות עברו במחסום בבוקר וטענו כי זהו התירוץ המקובל על כל מי שהצליח להתחמק ולעבור בדרכים לא כשרות ועכשיו מנסה לחזור. (האם מישהו יכול להבין למה מי שהצליח להתחמק בדרך לא כשרה אינו חוזר באותה דרך?) נראה שלא קל לחמוק ולעבור דרך המחסום עם משאית.התווכחנו עם החיילים במשך שעות, מטלפנות בלי הרף לכאן ולשם. עם שקיעת השמש הופיע אבי (מפקד המחסום), ניגש אלינו והסביר באריכות מדוע אינם נותנים למשאיות לעבור. איכשהו, בעודנו מדברים הוא הרשה לאחד מנהגי המשאיות לגשת אליו ולהציע את גרסתו לאירוע, ונדמה לי שמשהו זז שם. אבי האמין לנהג המשאית וחזר למחסום כדי לטלפן ולהבהיר את העניינים. מתברר שחייל אחד (וקנין, חייל מילואים מבוגר ואדם הגון לדברי אבי) לא הבין את ההוראות בדבר מעבר של משאיות מאבו דיס לבית לחם, לא הכיר את הפרוצדורה של רישום מספרי הרכב ולכן הרשה לכמה משאיות שהובילו מזון לעבור מבית לחם לאבו דיס. זה היה שורש הבעיה ואבי על כן עשה המון שיחות טלפון בניסיון לקבל רשות להעביר את המשאיות לבית לחם. כל זה לא הוברר הרבה אחרי שקיעת השמש ואנחנו היינו צריכות לעזוב.דברנו עם נהגי המשאיות בטלפון אחרי שעזבנו והתברר שאבי הרשה למשאיות שהיו עמוסות מזון לעבור לבית לחם אך משאיות ריקות שפרקו את סחורתם באבו דיס (והורשו לעבור בבוקר על ידי אותו וקנין) לא הורשו לעבור. למיטב ידיעתי הם עודם שם, ישנים בתוך המשאיות. נאמר לנו שעליהם להגיש בקשה לאישור חד פעמי מיוחד במת"ק כדי לחזור הביתה. מאיה עשתה עוד שיחות טלפון רבות בערב מביתה כדי לנסות לעזור בעניין.זה מתסכל מאד. כל המצב היה אבסורדי לגמרי וקשה לראות איך נשמר הביטחון שלנו באמצעות ביורוקרטיה כזו. פגשנו גם נהג אמבולנס שניסה להביא לאזור בית לחם ציוד לבניית חממה כך שקרוביו יוכלו להקים משק. הוא לא הורשה לעבור.שמענו הרבה סיפורים קשים על אלימות במחסום הזה. הרבה מכות וגרימת נזק למכוניות. אדם אחד סיפר לנו כי יומיים קודם בשעה 11:00 בבוקר הוכתה אישה לעיני שני ילדיה. אחד החיילים במחסום ניסה לבעוט בפלסטיני שליווה את הגיאולוג הגרמני. הוא נחלץ מזה לדבריו משום שקפץ בזריזות, החייל החטיא אותו והוא לא נפגע. שמענו גם סיפורים על חיילים הקורעים את האישורים המוצגים להם לבדיקה. רבים מן העוברים מהססים לתת את הניירות לבדיקה משום שאינם בטוחים שיקבלו אותם בחזרה.הפלסטינים ביקשו מאד שנקיים נוכחות רצופה במחסום זה, עד כדי כך רע המצב. האם נוכל לארגן את זה?הם איחלו לנו פסח שמח והודו לנו על שיצאנו בחג. הכרת התודה של אנשים המחכים במחסום עשתה את המשמרת המעצבנת הזאת לכדאית.