אחה"צ

חווארה, יום ד', 7/4/04 , אחה"צ צופות: מקי ש', יודית א', אילת ב', עדה ר' (מדווחת) זה היה יום ארוך וקשה , שגרם גם לוותיקות ומנוסות להזיל דמעה. בתחילה, עם הכניסה לגדה, נראה היה כי היום אין כמעט מחסומים, לא נתקלנו במחסומים בעזון או בפונדוק וסביבותיה [אולי לכבוד החג? חשבנו...]. המשכו של היום במחסומי פתע נוקשים ועוינים במיוחד, בצומת ג'ית ובצומת אחד לאחר מכן לכיוון בית איבא. כל נוסעי האוטובוסים נבדקו אחד אחד, הגברים בגילאי 16-35 התבקשו לרדת ולחכות ל"בדיקה" [בערך 4 שעות] בכל צומת מחדש, כשהאוטובוסים ממשיכים בדרכם עם שאר הנוסעים המורשים, ולפעמים לאחר זריעת הרס באוטובוס עצמו. החיילים אגרסיבים מאוד,ביניהם עולים מחבר העמים שעוינים את האוכלוסייה הפלסטינית ואותנו, ומתנכלים באכזריות לפלסטינים וגם לנו - כמידת יכולתם. בחווארה נמשכה הענישה הלא-חוקית של השבתת מוניות למשך זמן על פי ראות עיניו של החייל האחראי, בגין "גרימת אי סדר". גברים בגילאי 16-35 עוכבו בבורות הסלעים לבדיקת תעודות בשב"כ שנמשכת שעות. כידוע מי שאין לו תסריך לא עובר, אבל גם בעלי התסריכים ואפילו כרטיסים מגנטים עוכבו בבור. בחווארה דרוםלא היה תור של אנשים הרוצים להיכנס לשכם - אולי משום שהגענו אחה"צ [התעכבנו במחסום פתע בצומת ג'ית - גם, אבל לא רק, מפני שעיכבו את נהג המונית שלנו בעל האזרחות הישראלית, יחד עם הפלסטינים, במחסום בדרך בחזרה אלינו מבית איבא. מעניין שכאשר אנחנו באות במונית שלו, מעולם לא עיכבו אותנו] . האמבולנס עם האשה המדממת באותו זמן הגיע אמבולנס מכיוון רמאללה, מהעבר השני של הכביש - כנראה מאחד הכפרים - ובו שכבה אשה מדממת, בחודשי הריונה הראשונים, כנראה מפילה את ולדהּ. ביקשנו מהחיילים לבדוק את האמבולנס ולהתיר לו להמשיך בדרכו בגלל מצבה החמור של האשה! אבל הם התפנו לבדוק אותו רק לאחר 20 דקות ו.. לא התירו לו להמשיך. "לנהג אין תסריך". הנהג, בסבלנות ברזל, הסביר להם כי אינו זקוק לתסריך משום שיש הסכם שנהגי אמבולנסים מורשים לא זקוקים לתסריך, אבל החייל בכל זאת לא הסכים שיעבור. לא הפסקנו להפציר בו לחזור ולהסביר לו שהאשה מדממת מאוד ואם יעכבו אותה במחסום מבלי שהיא תקבל עזרה רפואית שהיא זקוקה לה בדחיפות היא עלולה חס וחלילה למות. תשובתו: "עוד יותר טוב". צלצלנו למת"ק מספר פעמים, צלצלנו לרופאים לזכויות אדם, צלצלנו ישירות לחטיבה - לא ברור מאיזה כיוון הצלחנו - אבל כמה דקות לאחר שגיא מהמת"ק אמר לי כי הוא יתן הוראה, אכן התקבלה הוראה טלפונית, והאמבולנס עבר. באותן דקות הגיע אמבולנס נוסף שעבר לאחר שלא נבדק כלל !!! עוד אמבולנס, שהגיע בערך באותו זמן מהכיוון הנגדי ובו אשה חולה שעבר זה עתה ניתוח בטן, נבדק ושוב לא ניתן לו לעבור אלא רק לאחר נדנוד ארוך ומייגע .מאוחר יותר התחוור לנו כי כל מה שהצלחנו לפעול בעניינה של האשה המדממת היה ללא הועיל. כשעבר האמבולנס שלה במחסום הפתע בג'ית, הכינה מקי את דפנה במחסום בית איבא וביקשה (בטלפון) שכאשר הוא יגיע אליהם שיפעלו להעביר אותו במהירות במחסום לתוך שכם לביה"ח שם. דפנה חיכתה, וכאשר נודע לה כי הוא מעוכב במחסום פתע נוסף בדרך לבית איבא, ביקשה מנ' כי "ישים עין על האשה" ויודיע אם יש בעיות, כדי שיהיה אפשר להתקשר שנית לכל הגורמים. נ', שהיה בעצמו מעוכב בתור, ראה מרחוק כי האמבולנס במחסום מסורב מעבר ולפני שהספיק לשוחח עם הנהג ראה שזה התייאש ופנה לטול כרם, כנראה בתקווה לקבל שם עזרה רפואית. חווארה צפון לאחר שסיירנו כולנו בכל המחסום סוכם שיודית ואני נכסה את חווארה צפון. מייד בהגיענו ראינו מספר מעוכבים בבור המעוכבים, שעתה נוספה לו גדר תיל המקיפה אותו וכמו גם חוצצת בין מסלול המחסום לכל אורכו לבין השדה הסמוך, כך שעתה רוחב הדרך שנותר להולכי הרגל החוזרים לשכם, הוא פחות מ-30 ס"מ. המפגש עם סג"מ ב' מפקד המחסום היה לבבי - כמו בין מכרים משכבר הימים, וזאת למרות היעדרו המצער של המ"פ ת' הראוי לשבח. בחווארה צפון יש לנו כבר ניסיון עם חיילים שיחסם אלינו והן כלפי האוכלוסייה הפלסטינית הוא ענייני וקורקטי. בפעם הקודמת שלנו במחסום זה הגענו עימם לסיכום כי אנו ננפה מהתור העצום של נשים פלסטיניות את המקרים ההומניטריים ונעבירם מחוץ לתור, למעבר לביקורת החיילים. אז גם ירדנו לבור המעוכבים ללא הפרעה, חילקנו להם כרטיסים ולקחנו טלפונים ושוחחנו, וזירזנו עניינם של כמה. מהם לסיכום דוגמה לחומרת התנהגותם של החיילים בצומת ג'ית, במיוחד של חייל אחד מסוים, הדורשת אף היא תלונה חריפה: בהיעדרנו, לאחר שנוסעי האוטובוסים הורשו סוף סוף להמשיך בדרכם, לאחר שעוכבו ארבע שעות, הפסידו את הנסיעה שעליה שילמו במיטב כספם הדל, התייבשו על אבני הגיר בשמש ללא מים ושירותים - אחרי כל זה החיילים זרקו להם את תעודות החיים היקרות מפז לתוך תעלות הניקוז העמוקות בצידי הדרך המשתרעות לאורך 2 ק"מ בערך מן הצומת, ואיימו [דווקא בערבית, לדברי הפלסטינים] בשליפת סכין על אלה שהתחילו לרוץ אחריהם כדי לקבל את התעודות, כי יהרגו אותם אם יעקבו אחריהם לראות היכן הם זורקים אותן. בסופו של דבר חלק מצאו את התעודות וחלק לא. איך מכנים התנהלות כזו של החיילים? בידינו שמו של החייל האכזרי ביותר, שפעל בדומה גם כלפינו מוקדם יותר באותו יום. חיילים שמתנהגים ככה ללא חשש מעונש הם עדות להידרדרות של נורמות ההתנהגות בשטחים המחמירה משבוע לשבוע.