בוקר

אבו דיס, סוואחרה בוקר יום ראשון 4 באפריל 2004, יום ראשון של הדקלים משקיפות: אילנה ד., רחל ר. (מדווחת) ב-6:40 ראינו קבוצה של נשים צעירות מעוכבות לפני הכנסיה בגת שמנים וקבוצה של נוצרים מארצות שונות, כולל 2 ילדים, יורדים מאחת הכנסיות ונושאים אתם כפות דקלים לכבוד יום ראשון של הדקלים. התקדמנו אל החיילים כדי לשאול מה קרה עם הנשים הצעירות אך הם סירבו לדבר אתנו או לומר מאין נלקחו או הובאו הצעירות. אז הלכנו אחריהם – חייל, 7 נשים, 2 חיילים ואנחנו שתינו – כל הדרך אל תחנת משטרת שלם על יד משרדי בזק ברחוב סלאח א-דין שאז הורו לנו החיילים להתרחק מהמקום בהיותו "אזור משטרתי סגור". פלסטינים שעמדו שם אמרו לנו כי זה קורה כל יום. אבו דיס: לא מכוניות ולא הולכי רגל. עברנו על פני המלון ולאורך דרך העפר שעל יד חומת ההפרדה והאוניברסיטה עד סוואחרה. לא היתה שום תנועה, לא מכוניות ולא הולכי רגל. עזבנו תוך 5 דקות וחזרנו באותה הדרך. המאבטח אמר לנו להסתלק מאזור הבניה. בשער הפשפש היתה תנועה מועטה מאד (השעה היתה כבר אחרי 9:00).רופא מנתח פלסטיני בעל רשיון מעבר תקף עד יוני 2004 חיכה לעבור. הוא אמר שהוא מחכה כבר למעלה משעה. מייק ודליה בסה אמרו שהענין בטיפול והוא יעבור. כשחזרנו אחרי 10 דקות הוא לא היה שם אבל החיילים אמרו שהוא לא עבר. הרושם שלנו הוא שדוקא כן.נכנסנו לגן של המנזר מעל שער הפשפש. כמה פלסטינים עברו בגן ויצאו אל הרחוב בדיוק בפינה שבה מחכים הטרנזיטים. כל עוד לא עמד שם הג'יפ - הכל בסדר. עם כל כך מעט פלסטינים המנסים לעבור לא היה לנו הרבה מה לעשות או למי לעזור.