אחה"צ

אבו דיס, יום ד', 7/4 7.4.04, אחה"צ משקיפות: סילביה פ', רינה ה', חנה ג', שני אורחים, רחל ו' (מדווחת) כאשר הגענו היה בצומת הפישפש פקק גדול. לא היו שם מג"בניקים והמעבר היה חופשי. ייתכן שזהו ההסבר לדוחק כלי הרכב.התחלנו בבית המלון. לא היתה התקדמות בבניית החומה מאז השבוע האחרון. רכב של מג"ב ליווה שתי מכוניות של מבקרים חרדיים, וכולם נסעו לאורך כביש העפר, לקראת המקום בו תקום בקרוב ההתנחלות של מוסקוביץ.כשעברנו דרך הפישפש בעלי החנויות סיפרו שביום הקודם היה שם אסון. סיפרו על מג"בניק דרוזי (שמו בידינו) שגורם נזקים רבים בכל מקום שהוא נמצא בו. זרקו שם רימוני הלם וגז מדמיע על אנשים רבים שהצטופפו כדי לעבור. האנשים ברחו לתוך החנויות. אלו סגרו את שעריהן. אמרו לנו שמאוד חשוב שנהיה שם ב- 17:30, כאשר הסטודנטים מאל-קודס עוברים בחזרה לירושלים. נתנו להם מספר טלפונים למקרה שהדבר יחזור על עצמו.לאחר מכן נסענו לוואדי נאר וראינו שלא היתה תנועה בכבישים – סימן המעיד על סגר מוחלט. וכך היה. החיילים במחסום היו קורקטיים ועבדו לפי הספר. נהגים עם אישור הורשו לעבור. אם לא היה אישור, ניתנה הוראה לחזור. היו שם שתי משאיות – אחת שהובילה פחם והשנייה שהובילה ירקות. ניסינו לשכנע להעביר את משאית הירקות, אולם לנהג לא היה אישור לרכב והחיילים לא התרככו. עשינו כמה טלפונים ובסוף הגענו למת"ק בית לחם והם הורו לשחרר את שתי המשאיות.האמת שלא היה הרבה מה לעשות. כפי שמסתיימת ההפטרה של יום הראשון של פסח: "ויריחו סוגרת ומסוגרת, מפני בני ישראל: אין יוצא ואין בא." אנשים לא יכולים להגיע לעבודה. לנהגי המוניות אין נוסעים להסיע. רואים יותר ויותר אנשים מסתובבים בחוסר מעש. וממה שאנו שומעות, הסגר יימשך לפחות עד אחרי יום העצמאות.