בית איבא

צופות: 
מיכלי, טליה ב., נילי כ. דפנה ב.
30/03/2004
|
אחה"צ

נתפס פלסטיני שנכפת ועיניו כוסו. נלקח מהמקום כעבור כ-45 דק'. יחס מחפיר של קצין המת"ק סמי. מעוכביםinfo-icon רבים (עד 20) 2 מהם שש וחצי שעות ו-3 חמש וחצי. שרירותיות המחסומים - אי מתן מעבר לסטודנטים מכיוון שיום ג' איננו "יום הסטודנטים".14:00- בהגיענו מצאנו זחל"ם מאיים באמצע המחסום. מעט אנשים בדרכם לשכם, וכ-100 איש באים מכיוון שכם, חייל אחד מסדר את האנשים בשורה ישרה ומפסיק את המעבר אם מישהו חורג מהשורה. עוד אחד בבודקה בודק את האנשים שהחייל הראשון שולח אליהם. התור מתקדם באיטיות נוראה, החיילים לא מדברים איתנו, נדב, המפקד לא בסביבה וגם אין קצין מת"קinfo-icon. כ-15 מעוכבים בצד, חלקם מ-10, לדבריהם, מרביתם סטודנטים (היום לא "יום סטודנטים")14.30- בחור צעיר שזה עתה עבר במחסום, נעצר ונכפת. מגיע נדב המפקד,ואנו מנסות לברר למה. נדב מסביר שהוא מחבל. אנו עומדות מהצד וצופות. זה כנראה לא מוצא חן בעיני החיילים והם מעבירים את הבחור לתוך המחנה שלצד המחסום, מסיעים את הזחל"ם ממרכז המחסום לתוך המחנה ומאלצים את הבחור לכרוע מאחוריו. פתאום צץ קצין המת"ק, סמי. אנו זזות הצידה כדי ליצור קשר עין עם הבחור הכפות, וסמי רץ אלינו, ודורש מאיתנו לעמוד בצד, מעבר לכביש כי יש חפץ חשוד במחסום. אנחנו נענות, בתמימותנו האמנו לו. אבל כשאנחנו שמות לב שכעבור 5 דקות המחסום חוזר להתנהל כרגיל, אנחנו חוזרות לעמדת תצפית על הבחור הכפות. סמי מתחיל להתעצבן ומנסה להרחיק אותנו כ-50 מ' מהמחסום. אני אומרת לו שמותר לנו לשהות במחסום ושתפקידנו להמצא בו ולא חמישים מ' משם. הוא מאיים לקרוא למשטרה. עד שמגיע ג'יפ (השב"כ כנראה) לקחת את הבחור (מספר הג'יפ נמצא בידי) אנחנו צופות כל הזמן עליו והחיילים רואים זאת. ב-15.30 אנחנו פונות לסמי (נדב לא בסביבה, וחבל) בעניין המעוכבים. הוא טוען שהם משקרים ושאף אחד מהם לא נמצא יותר מחצי שעה. אני אומרת לו שאנחנו כבר שעה וחצי והם היו כשהגענו, והוא צועק עלי שאני משקרת ושאנחנו לא יותר מחצי שעה שם. חזרנו ובקשנו מחיילי המחסום שיקרו לנדב (הוא אמר שנתן הוראה לקרוא לו לכשנזדקק לו). בתחילה לא נענו, לאחר נינודים, ו-20 דק' קראו לו. נדב הקשיב וביקש לדעת מי נמצא מ- 10, הבאתי לו שמות של 2 מ-10 ועוד 3 מ-11. עוד אנו מדברים וסמי ניגש אלינו ואסר על מפקד המחסום לדבר איתנו. נדב היה במצב לא נעים, וביקש מסמי להתרחק ולאפשר לנו לדבר. הוא סרב, אבל נדב התעקש והוא הלך. נדב ניגש לבדוק מה עם ה-5, ואחרי 10 דקות יצא מהבודקה עם תעודותיהם של מרבית המעוכבים! ואז סמי ניסה למנוע מנדב להחזיר אותם! וגם ניסה לגרש אותנו מפינת המעוכבים בתואנה ש"אנחנו מפריעות לתנועה".16.30 - סמי שוב מגרש אותנו מהמחסום ומטלפן למשטרה. הוא אומר לי שאני מעוכבת. אני מתעלמת ולא עונה ואז הוא מטיח בי שאני "חוצפנית,, כאילו הייתי איזו תלמידה שלו ! המשטרה לא הגיעה. 17.00 - הגיעו טליה -הדוברת של אילן פז ואורי קצין אג"ם של המינהל האזרחי. התלוננתי בפניהם על התנהגותו של סמי ולאחר בירור אמרו שיטפלו בעניין.היו 2 נושאים שבלטו - האחד היה - ריבוי הסטודנטים מכיוון שמחר יום חופש והם רצו להגיע הביתה כבר היום - ולא ניתן להם. הטיעון- זה הנוהל ! שיבואו מחר. אף אחד לא היה מסוגל להסביר לי, גם לא קציני המת"ק, למה היום לא ומחר כן ? בשום אופן לא הצלחנו לשכנע אף אחד לתת להם לעבור, הם כולם נשלחו חזרה לשכם !השני הוא מיקרה מאוד מוזר, פנה אלינו אדם מפרעון ליד טול כארם בשם ראאד שביום רביעי שעבר עיכבו אותו וכששיחררו (והוא מודה ומוסר שלום לשלוה ולעוד מישהי - שכחתי) לקחו לו את תעודת הבגרות שלו, את אישור המסטר ותמונות של עצי זית גדועים במטעי כפרו שגדעו המתנחלים. אמרו לו לבוא ביום ראשון. הוא בא והמסמכים לא היו. היום בא שוב. נדב, לשאלתנו אמרשהוא מכיר את המיקרה, שהוא העביר למודיעין וטרם קיבל אותם בחזרה. האיש עובד משרד הבריאות במרכז אפוקראת למחלות הדימום - תלסימיא והמופיליה. האם מישהו יכול להסביר לי מה עניין תעודת הבגרות של האיש למודיעין הישראלי ? האם הם מתכוננים להעסיקו ולכן בודקים את כישוריו? הוא פנה למוקד להגנת הפרט, אמרו שיטפלו, ולא עזר.צילצלתי ל"רופאים לזכויות אדם" הפנו אותי לנייד של משכית כי היא חולה בבית. השארתי הודעה ולא נעניתי. כל פרטיו עימי.כשעזבנו היו עדיין 5 מעוכבים שהגיעו בשעה האחרונה. נדב הבטיח לשחרר אותם בהקדם. אחד אמר לי כשנפרדתי " את הולכת הבית. לאכול, להתקלח? לנוח במיטה שלך? תחשבי עלי, שאני פה, בחוץ, מי יודע עד מתי!" כמה זה מביע את איפה אנחנו, עם כל רוח ההתנדבות שלנו, ואיפה החיים שלהם !