ג'וברה (כפריאת)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נעמי ק' ואסתי צ'. רשמה: אסתי צ'.
21/03/2004
|
בוקר

7:45, אוטובוסי הילדים (יש שניים) כבר חלפו. נאמר לנו שלא היו בעיות. שוחחנו קצת עם כמה מתושבי הכפר שאמרו שהם מרוצים מן הסידור החדש, בניגוד לפ, ראש המועצה, שמאוד מאוד לא מרוצה, מפני שזה סידור של הצבא. במחסום עצמו, נער כבן 16 יושב כפות. הוא בעונש. "עושה בעיות, מפריע לחיילים", כך אמר אלון מפקד המחסום. 3 "שב"חניקים", כרגיל לקחו להם את התעודות לבדיקה. חברה צעירים, בני משפחה, תושבי חברון, לפי דבריהם הגיעו לחתונת בן משפחה בחרבת ג’וברה, עברו את המחסום ללא אישור, כמובן.העונש כרגיל, להמתין לתעודות "הנבדקות" במשך שעות.במחסום פגשנו את יוסי- איש חברת "איתורן", לעיתים גם עובד בשירות המשטרה ופעם אפילו פגשנו בו בבגדי מתנדב קו התפר. הכל לפי הצורך. יוסי בלשון העם סק"מ- סגל קבע מתנדב. על פניו המחסום שקט. אין שום אירוע מיוחד, עד שמתחילים לשוחח עם משתמשי המחסום. טרנזיט משטרתי עובר לכיוון שכם, הרבה מאוד משאיות. 30 מוניות על נהגיהן עומדים וממתינים להוראה- היום מתברר אין שום מעבר למוניות, אתמול כל המוניות עברו. היום- לא! מטול-כארם אסור לעבור היום באוטו- רק ברגל. נהג מונית משופה 5 קילומטר מזרחית לטול-כארם, מספר לנו שערב קודם, שבת בלילה, הגיעו כמה בולדוזרים וחפרו תעלה עמוקה מסביב לכפר כדי שלא יהיה מעבר למכוניות, שופה מנותקת. גם חמורים לא יכולים לעבור. כלום. פ', נהג הטרנזיט, נאלץ להשאיר את המונית שלו אצל חבר בטול-כארם, והוא עצמו הולך 5 קילומטר הלוך ושוב כי חייבים לעבוד.משפחה בת חמש משפחות מחבלה בדרכה לבית חולים בטול-כארם, יומיום כדי לעשות עירוי דם לשלושת ילדיהם, החולים במחלת דם נדירה, מחלה גנטית הנקראת טלסמיה ( (Thalasemicמסרנו להדס מ"הרופאים" את כל הפרטים והיא תטפל בעניינם. המשפחה מבזבזת ימים שלמים בדרכים, אל ומבית החולים, חלק ניכר הם עושים ברגל בין מונית אחת לשנייה וניכר עליהם הקושי והסבל. אישה כבת 45 מטול-כארם, שוב, אתמול עברה לחרבת ג’וברה ללא אישור, החייל ("הנחמד") נתן לה לעבור. היום לא מאפשרים לה לחזור. ושוב, טלפנו למת"ק (כי אלון המפקד להחמיר איתה, "הוא בודק").בררנו- הפרטים שלה אושרו ונאמר לנו שהיא אינה מנועת משטרה. היא יכולה לעבור, אלון לא מסכים. הוא יחליט. לפתע מגיע ידידנו נ', (היה בנסיעה) נעזרנו בו רבות, ב-10 נסענו לראות את מה שקורה בשופה, טלפנו אל נ' מהדרך והוא דיווח לנו שאלון "שיחרר" את האישה. מן הדרך (כביש האפרטהייד) לא ניתן לראות באמת את חפירת התעלה סביב הכפר, צריך היה לדעת קודם כדי להבחין. ראינו תלוליות עפר טריות, התקרבנו, ואמנם, ראינו חפירה ארוכה ועמוקה סביב שופה. דווחתי לסלאח מן "הרופאים" והוא נסע לראות. חזרנו דרך צומת ג'ית, שם היו כ-50 צעירים, שרועים בנוף, ביום היפה הזה. שאלנו את החיילים בצומת מה קורה? והם אמרו לנו ש"הורידו" אותם מכמה אוטובוסים, כלומר, עוצרים אוטובוס, נכנסים, בודקים, מורידים לפי ראות עיני החייל חשודים, נותנים להם להנות מהנוף עד שבודקים להם את התעודות.