דרום הר חברון

צופות: 
דבורה א' חגית ב'
29/03/2004
|
בוקר

יריות בצומת דורה-אלפוואר

יצאנו מצומת שוקת בשעה שש וחצי – הכבישים רחבים וריקים גם מרכב צבאי וגם מתנועה פלשתינאית – נוכחים נפקדים כאילו הארץ הזאת באמת ריקה – השדות ירוקים – "ארץ נהדרת". הגענו לצומת דורה- אל פאוור במונחים של הצבא צומת 123 בשעה שבע. תנועת המוניות וכלי הרכב הפלשתינאים הנוספים שהותרה לחצות את כביש 60 במסגרת "ההקלות" חסומה שוב. את שערי הברזל משני צידי הדרך נעלו. בין הצד שהמוניות של אל פאוור - לצד של המוניות של דורה מרחק של כ800 מטר. אנשים חוצים את הצומת ברגל ובשעה שהגענו תנועה רבה של הולכי רגל ומוניות רבות משני הצדדים – העוברים בעיקר תלמידים בדרכם לבית הספר וגם סתם אנשים ונשים ההולכים למלאכת יומם או לסידורים בעיר המחוז חברון. ירדנו מהאוטו ועצרנו בשולי הכביש. א' נשאר באוטו.מהפילבוקס – מגדל השמירה של ה"אח הגדול" מלמעלה נשמעה קריאה של חיל הצועק לעברנו : " מה אתן עושות כאן – אתן מסכנות את עצמכן תעלו לאוטו מיד ותחנו אותו מתחת לפילבוקס" אמרנו לו שאנחנו יכולות לדאוג לעצמנו והתחלנו לדבר עם הפלשתינאים ולחלק להם כרטיסי מוקד – התקבלנו בשמחה ובתחושה של הם לא לבד. אנחנו עמדנו מצד ימין של הכביש לכיוון אל פאוור (הכיוונים שאני מדברת עליהם הם בכיוון באר שבע – ירושלים ) בשבע ועשרה נשמעה יריה . כל אותו זמן ללא התגרות מצד הפלשתינאים נמשכה תנועת הולכי הרגל מצד לצד . במרחק של כ30 מטר מאיתנו על הכביש לכיוון דורה נפצעו שני נערים. אחד הפלשתינאים קרא לנו . רצנו לכיוון דורה לעבר המוניות והקהל שהתאסף שם – הייתן צריכים לראות את הבעות הפנים , הזעם, השליטה העצמית ויכולת הספיגה האין סופית שלהם. את שני הילדים גררו למונית שלקחה אותם לבית חולים עליה בחברון. לנהג שלקח אותם - הש' . הוא סיפר לנו כשחזר (חיכינו לו שיחזור על מנת לדעת יותר פרטים, מדורה מרחק הנסיעה לבית החולים הוא עשרים רגע והוא רק העביר אותם לאמבולנס – יש עוד מחסום פנימי בדרך מדורה לחברון – לשם אנחנו לא יכולות להיכנס כי זה שטח A) ששני הילדים היו פצועים ברגלים הם הלכו צמודים אחד לשני – אחד קיבל פגיעה ישירה וחברו קיבל ריקושט של הכדור ..אנחנו ראינו את כתמי הדם color=red>על הכביש ובמונית. . הירי שהיה הוא לא על פי הפקודות של צהל ולא על פי ההוראות של פתיחה באש של צה"ל. לא הייתה שום התגרות, שום התקהלות, שום סכנה!!!תנועה תמימה של אזרחים בין שני כפרים בשטח שלהם. החיילים שהיו שם הם חיילים מגדוד לביא וישר אחרי היריה הגיע האמר עם שישה חיילים נוספים לתגבורת . הם עמדו עם רובים שלופים .אני מבינה מהדיאלוג הקצר שניהלנו עם אחד מהם שגם הם היו מופתעים מהיריה מיד ניסינו להזעיק את כל מי שעלה לנו בראש שכדאי וצריך לספר להם : יוני- דובר צה"ל של פיקוד מרכז – זה שעובד עם תאל איו"ש גדי איזנקוט - לשכת מח"ט חברון (דיברנו עם הפקיד יוסי) – דן גולדנבלט – העוזר של ח"כ רומן ברופמן עם המוקד חירום של המנהל האזרחי – עם העוזר של ח"כ רן כהן – מרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית – (השארנו הודעה) כרמלה מנשה – שי חזקני כתב גלי צה"ל בשטחים -על פי הצעתו של דן גולדנבלט חזרנו אל האוטו ונסענו למשטרה – משטרת העיירות להגיש תלונה. בכל מקרה של יריות יש להגיש תלונה במשטרת ישראל מספר יומן – א,ח, ע., צ - השוטר – מ.א. 58605 נחמיה ששון רס"מ. נושא התלונה – ירי לא מוצדק של חיילים. עד כאן העובדות . וכל היתר... אוזלת היד, היד הקלה על ההדק, חוסר הצדק, שטיפת המוח שעוברים החיילים, ההבדל בין דם לדם, הכול כותרות שהפכו לקלישאות שאין מי שמתייחס ואין מי שעוצר – זה כבר לא סיפור תקשורתי ואפשר להמשיך בהכנות ל"סדר" ולהמשיך להגיד "הכול בסדר:. ונזכיר בערב פסח את יציאת מצרים ואין יציאה מהכיבוש – ורק שני נערים שהלכו ללמוד בבית הספר יישארו עם הגבס ועם הצלקות - וכבר כתבתי "ארץ נהדרת" רשמה – חגית ב'