א-ראם, קלנדיה

שרב. חגיגיות עצורה. חנויות סגורות. מעט אנשים ברחוב. בכיכר המקררים מפעם, הצומת בין אראם לקלנדייה כשימינה זה לאראם ושמאלה זה לביר נבאללה ילדים זורקים אבנים, לשום מקום, משום מקום, הכביש שחור משרידי צמיגים בוערים מיום לפני.אני דיווחתי ברשת יום קודם על מה שסיפר לי ידיד, שהיו בכיכר הזו זריקות אבנים וחיילים ומשמר הגבול הגיבו בגז מדמיע וירי חי (צלפים שעמדו על בניין וירו אל המפגנים) ושניים נהרגו. התברר שהידיד כך חשב, אלא שלא נהרגו מתברר אלא נפצעו קשה, אנוש, פגשנו את מי שהסיע אותם משם במכונית שלו, מכוניתו הספוגה בדם הוא מספר, והם בבית חולים ברמאללה ואנחנו ננסה להשיג פרטים על מצבם.בקלנדייה דומם. אין כמעט אנשים. כל תמונת פקק התנועה הבלתי ייאמן איננה. כמה מכוניות ספורות. נהג מונית סיפר שבמקום לשבת בבית בא הנה אלא שאין כמעט עבודה. מעט אנשים, מעט ילדים, מעט מכוניות, והאפור השרבי המוזר הזה צובע את השמיים בתחושה הנפשית של סוף העולם. עוד לפני שהגענו למה שפעם כונה צד צפון ראינו על הגבעה משמאל שבקצה שדה התעופה לשעבר, בפירצת גדר ההפרדה עשרות ילדים, זורקים אבנים, ובתוך שדה התעופה בין מספר זעום של מכוניות מוחרמות עומד ג'יפ. ונראה היה שאיננו מגיב. עשן שחור מיתמר מכל מיני מקומות. מפקד המחסום שחר, ועדיין אותה היחידה של הנדסה קרבית, ביניהם בת שבע מהיחידה הקודמת של משטרה צבאית וכמה מתנדבים.ואז ראינו שהילדים בכל מקום. חלק התקרבו למחסום, ממש מטרים ספורים ממנו, בין מה שמכנים הניו ג'רסי לבין המקום בו עומדים בדרך כלל הרוכלים, האבנים מגיעות עד אלינו, כמה פלסטינים בדרכם צפונה לא יודעים אם לעבור או לא, חלק נסוגים מפחד מהאבנים, אישה אחת צועקת בערבית אל החיילים 'שבאב יה חאראם', ניכר שהיא מבקשת מהם לא לירות, היא הייתה היחידה שנסתה להילחם, השאר או צפו, או ברחו בעצמם, או עצמו עיניים פנימיות ובלי להביט ימינה או שמאלה עברו לכיוון רמאללה, מהר, והחיילים מתרוצצים מצד לצד, עם רובים שונים, יורים לכל עבר. החיילים בודאות בשלב הזה יורים בגז ובגומי, יותר מאוחר אנו חושבות שעברו גם לחי, הילדים בורחים לכיון מחנה הפליטים והחיילים מוחאים כפיים על 'ההצלחה', ריח גז בכל מקום. אלא שהילדים מגיחים מפינות אחרות. מאחורי הגבעה שנמצאת דרומה לחניית המוניות, מרחוק אנחנו שומעים את קריאותיהם בעברית אל החיילים: 'יאלה בן זונה.... ברחת יא מאניאק....' החיילים, נרגשים, פותחים את השער זה שמיועד למשפחת נאצר ורצים דרך קצה המחצבה לעבר הילדים, שנעלמים מאחורי הגבעה, הקהל מנצל את זה שהילדים בורחים והחיילים אחריהם ועוברים במהירות תוך היצמדות לצד שמאל קרוב לגדר בין המחסום לשדה התעופה. חלק בריצה. אישה צעירה מחזיקה תינוק ולידה ילד בן ארבע אולי מיבב מפחד, והיא מושכת אותו בכוח אחריה. בשלב הזה אף אחד לא מגיע מכיוון רמאללה לירושלים. ואז מגיע אדם אחד ורוצה לעבור. החייל אומר לו: 'אדוני לך אחורה בבקשה', כשהמילה 'אדוני' בכותלתי קולות ירי המפרפרים על העצבים מחדדת את התחושה כמעט לא מציאותית של האירוע. אנשים שעמדו לפני שהכל החל בתור המכוניות לכיוון ירושלים יצאו מהמכוניות ומביטים. חלק מתקוממים למה לא נותנים להם לעבור. חייל אחד צועק אליהם: 'רבותי כולם להיכנס לאוטו... אל תעשו רוח.... אנחנו לא אשמים...'ועוד גל של אנשים מכיוון ירושליים עוברים מהר, עוד ועוד יריות, שמונה חיילים מימין, ועוד שמונה חיילים בשדה התעופה. מהמקום שבו בדרך כלל חונות מוניות בצד הצפוני רואים כמה מדורות שמהן מיתמר עוד עשן שחור. צמיגים בוערים. ג'יפ מגיע לשם ונעמד. על חלק מהטרזיטים, מלפנים, רואים את צילומו של השייך יאסין. אחד, ידיד סיפר שאתמול היה אותו הדבר, אבנים ויריות, זכוכית הטרזיט שלו נפגעה מירי, ולא רק שלו, אבל עד כמה שידע לא היו נפגעים.ב 16:10 בת שבע מתחילה לבדוק אנשים שבאים מכיוון רמאללה, באותו הזמן שלושה חיילים כורעים ומכוונים רוביהם בטורה בורה, עוד חמישה פרושים בשטח, מידי פעם יריה או יריות או הקול העמוק והמוזר של רמוני הלם, ועוד ועוד עשן של גז. חייל מעיר לבת שבע שהכל סגור. שלא תתן לעבור. והיא חדלה. האויר הספוג גז מוצף גלים של עשן שחור, צליל היריות משתנה ואני חושבת שעברו לירי חי, גם רוני רואה שאש יוצאת מקני הרובים, והצליל יותר צורם, עז, קורע בעצבי הבשר, יריות נשמעות מכיוון מחנה הפליטים, החיילים רודפים אחרים עד לשם, משדה התעופה החיילים בג'יפ שעד אז לא ירו מצטרפים גם הם לחינגה.16:30 המחסום נפתח לעוברים ושבים, ברקע ממשיכות להישמע יריות ללא הפסקה, קרובות ורחוקות. הרחוקות יותר טורדות. חייל אחד חוזר לצריח/לפיל בוקס שבמחסום ואומר לקבוצת אנשים שנאספה בינתיים לא יודעת אם לחצות או לא: 'זהו נגמר הסרט'.עונה לו אחד הבחורים: 'חשבנו סרט כחול' וכולם צוחקים. כובשים ונכבשים. מתברר לנו תוך כדי כל האירוע הזה, שהיום מכל הימים, כולם עוברים. ללא תסריך, לא רק מאיזור נפת רמאללה, גם תושבי חברון או בית לחם, או ג'נין. כולם מלבד מי שבתעודת הזהות שלו או שלה שכם. שניים שחיים באראם כבר שנתיים, יש להם חנות מכולת, אלא שבתעודתם כתוב שכם מעוכבים לבדיקה. אחד מבקש מיים ושחר מפקד המחסום מאוד עצבני צועק לו ולאיזה כולם מופשט ולא מסויים: 'תעופו.... מה אתם עומדים לי פה, תחכו לי שם' מכוון באצבעו למאחורי סמרטוט כזה שמיועד להסוואה שהעמידו בין שתי יתדות. כשאיש איננו עונה לו. הוא שב לצרוח, 'מה אתה חושב שאתה, זה חסום... עכשיו שמונה שעות תהייה פה... שב', פקד בצעקות תלושות עליהם לשבת על האדמה.והם התעלמו ממנו.גבר מבוגר ניגש אלינו, פניו מרוגשים: 'לכו ותראו (הצביע לעבר המחנה) מה זה עושה לנשים בהריון וילדים.. גז מדמיע לא יודע גבול...'ריח הגז כבר ממש כבד וחזק. לא רואים ילדים בכלל, ולא חיילים, רק יריות שאינן חדלות מכיוון מחנה הפליטים. נער נושא מחשב עובר בלי בדיקה. גבר נושא דוד שמש עובר ללא בדיקה. ילד קטן עם עז קטנה צמוד אליה כמו מסתתר מאחוריה, עובר. בחור נושא ספה, ומתחיל ליפול אז נער עוזר לו. כשהנער שב דרומה בת שבע אומרת לו 'אסור לך לעבור', החייל מהפיל בוקס צועק עליה 'את לא מבינה שהוא עזר לו', 'טוב לא ידעתי' היא מצטדקת..שוב רואים חיילים. שישיה מימין חולשים על מחנה הפליטים מעל איזור המוניות. ושישה מתוך שדה התעופה. צמודים לגדר. מידי פעם שומעים יריות. שני חיילים עם רובים שלופים מביטים דרך כוונות. לאחד רובה עם קנה אחד, לשני רובה עם שני קנים. וחייל שלישי מצביע ומורה לאן לירות. בכל בזמן הזה רוני טילפנה למוקד החרום של המנהל האזרחי והם בנימוס אמרו לה תודה רבה על האינפורמצייה.ואילו שירה מדובר 'צה"ל' שבה אליה ובנימוס מרגיע אמרה לרוני שאין לה מה לדאוג כי זה כדורי גומי.עדי טילפנה לעיתונאים, וארנון ר טילפן ומנימת 'סקרנותו' העייפה תארתי לעצמי שלא ידווח על זה כמו שנדמה לי שקרה. ב 17:30 אחרי ששמענו מחברה של רוני שמחסום א-ראם סגור לגמרי כבר זמן רב, ונראה היה שהקרב שוכך לאיטו, החלטנו וללכת, ואז מישהו סיפר לי שלפני רבע שעה כניראה באיזור המחנה עצמו (שמשם שמענו יריות אבל לא ראינו) נפצעו שלושה ונלקחו ממש לא מזמן באמבולנס לרמאללה. בשלב הזה היריות פסקו. ובכל זאת נסענו לאראם. אבל המשכנו להיות איתו בקשר. יותר מאוחר הוא למד שאחד הפצועים הוא מכר שלו, אדם קרוב או בן משפחה אינני יודעת, והוא נסע בדחיפות לרמאללה, משם טילפן לומר שהוא בטיפול נמרץ, פצוע בעיין, מצבו קשה, ושרוצים להעבירו לירושליים. בעזרתו של איברהים חביב מרופאים לזכויות אדם שהיה איתו בקשר הורשה האמבולנס לעבור את מחסום אראם בקלות, והפצוע נלקח לסנט ז'וזף בירושליים.והיום נשמע דיווח יותר מפורט על הכל. אנחנו עדיין לא יודעות איזה פציעות אלה היו. רק שאחת לפחות הייתה חמורה. 17:45 מחסום א-ראם, סגור. בתור המכוניות כמה טרנזיטים לבנים שכמו שהוסבר בדוחות אחרים עכשיו מפני שאסור עליהם סיבוב הפרסה ליד הצומת בצד הירושלמי הם נאלצים להיכנס פנימה ואז לצטרף לתור האיטי תמיד החוצה לכיוון ירושליים, מה שגוזל מהם שעות עבודה רבות. הם דיווחו שהמחסום סגור כבר שעה וחצי. רוני נגשה לדבר עם כל מיני במחסום. את דוברת משמר הגבול אי אפשר היה להשיג, ולא את מגד בנצי או את ג'דעאן. והם אמרו שבערך בשלוש וחצי מייד אחרי שאנחנו עברנו היו זריקות אבנים בשמבחינתם הצדיק את סגירתו ההרמטית. ואילו עכשיו זה כבר סיפור אחר, הם מסבירים, התרעה ממש ממש חמה ולוהטת, ולכן הבידוק יסודי. ואכן ראינו שאמנם בזחילה לא מציאותית, אבל יש מעבר. תור המכוניות מירושליים הגיע עד הצומת שליד נווה יעקב.