בית-איבא

בית איבא שבת 20 במרץ 2004 משקיפות: טובה ש, ויקטוריה ב, חנה ב לאורך כביש 60 היו כמה מחסומי פתע. מחסום תפוח היה מאויש ופעיל. התפצלנו לשתי קבוצות (קבוצת חוורה תכתוב בנפרד).על אם הדרך בין צומת יצהר לצומת שבי שומרון שני מחסומי פתע. בראשון "נתפסו" שתי מוניות על דרך אפרטהייד ועוכבו. באחת מהן ישב חתן ומשפחתו בדרכו לטכס הנישואין. כל מאמצינו בטלפון לאפשר לקבוצה להמשיך בדרכה עלו בתוהו. בשבת כמעט ואין מי שיענה בטלפון לפניות. במת"ק ישבה חיילת תורנית שענתה על פנייתנו בטריקת טלפון תוך הערות תוקפניות וגסות רוח. יגאל מן המוקד הצבאי רק הטיף מוסר וניסה מאד להסביר לנו מה גודל "הפשע". פנינו גם למוקד לזכויות הפרט . השארנו בידי החבורה את מספרי הטלפון שלנו ונתברר בהמשך כי החתן ומשפחתו שוחררו לדרכם והוסעו מן המקום במכוניות אחרות ואילו נהג המונית נשלח לשבי שומרון והמכונית הוחרמה לארבעה ימים. גורל דומה חיכה לנהגי מוניות נוספים. שום שילוט לא התריע על היות הכביש "סטרילי" מזה שבועיים - והתלוננו על כך בפני כל הגורמים. ראוי לציין כי מכוניות פלשתיניות רבות כן נעו על הכביש "הסטרילי" - כנראה בעזרת אישורים כלשהם. אחרי כשלושת רבעי שעה המשכנו בדרכנו עוד כחצי קילומטר רק בכדי להיתקל בעוד מחסום פתע. הפעם עמדו כמאה סטודנטים בצידי הדרך אחרי שהורדו מאוטובוסים. ניסיונות לברר אצל חיילי המחסום מדוע סטודנטים מעוכבים בשבת - שהוא יום המעבר הרשמי - לא העלו תשובה סבירה. לאחר זמן הופיע במקום מפקד הפלוגה בדרגת סרן שהאזין לנו והסביר כי כולם ישוחררו בהקדם וכי העיכוב הוא תוצאה של "אי הבנה של המ"כ". אין כנראה גבול ל"סיבות" שגורמות לטרטור הנורא של האוכלוסייה. פגשנו בחלק מן הסטודנטים יותר מאוחר במחסום בית איבא.נדגיש כי בשני מחסומי הפתע נתקלנו ביחס מאד מאד עוין מצד החיילים הן כלפי הפלשתינאים והן כלפינו.הגענו לבית איבא באיחור ומצאנו שם תנועה ערה. מפקד המחסום וסגנו - אסף ונדב, היו מאד קשובים וניסו במידת האפשר לעזור בפתרון בעיות. פגשנו במקום את איתי מן המת"ק, אך הוא כבר היה בדרכו לחוורה. מפקד הגדוד נוחי,(סא"ל) שבו פגשנו כבר בעבר הגיע למחסום והקשיב לדברינו. הוא שומר שבת ולכן לא נתן לנו את מספר הטלפון שלו - אך יעשה כך בשמחה ביום חול. מספר החיילים במחסום והתנהלותם הייתה סבירה.הבעיות שבהן נתקלנו הן: א. תעודות סטודנט מזויפות במספר לא מבוטל. ב. בעלי תעודות זהות כחולות המבקשים לעבור לשכם וממנה. המעבר אפשרי במידה והמבקש לבקר בשכם יחתום במת"ק על מסמך המסיר ממדינת ישראל כל אחריות לשלומו ולכל תביעה משפטית או כספית מצדו ומשפחתו במידה ויקרה לו משהו בעת שהותו בשכם. ההקפדה על כך הייתה מוחלטת. במקרים של עקיפת ההוראה הזו מערבים את המשטרה הכחולה.מקרים הומניטריים - ברוב המקרים הייתה היענות חיובית. אב ובתו שביקשו לבקר ברפידים אצל רופא עיניים סורבו כי האב מופיע ברשימות השב"כ. נדב ניסה להסביר לנו כי "אין בעיה - האב יכול להסדיר הורדה מן הרשימות" - יכולנו רק להניד בראשינו ולתמוה על התמימות או ההיתממות הזאת.עיכובים לצורך בדיקה - לאורך כל הזמן שהיינו במחסום ישבו בצד כ-30 עד 40 מעוכבים וחיכו כשעתיים שלוש לברורים. התלוננו על הקצב האיטי, ללא תוצאות. מחסומי הפתע, מספר המעוכבים והעובדה כי בשבת אין בעצם למי לפנות גזלו מאתנו זמן רב ומנעו ביקור בסורה ובבית פוריק. פניה אל עוזרו של ח"כ ברונפמן נענתה במהירות. התקשרנו גם לעיתונאים.