אחה"צ2

אבו דיס, ואדי נאר 17.3.2004 אחה"צ משקיפות: רינה ה, חנה, רחל ו נסענו אל "המלון" לראות מה קורה שם. החומה מתקרבת – כמעט נוגעת בקיר המלון. קשה לדעת בדיוק מה יהיה התוואי שלה משום שהיא מתפתלת ומתעקלת תכופות ונראית כאילו סומנה בידי מלח שיכור.שתי ג'יפים של משמר הגבול עמדו על יד הפישפש. חצינו את הדרך והנהג שלנו – א' – לקח אותנו קודם כל אל מאחורי המנזר לראות מה קורה שם. המעבר שאפשר לתושבים לעבור אל א-טור סגור עכשיו והבניה נמשכת. בשבוע הבא יהיה כל האזור חסום לחלוטין. אחר כך הלכנו אל סמוך לאוניברסיטת אל-קודס שהחומה, הנבנית משני הצדדים, תיסגר לגמרי. נאמר לנו כי כ-60 איש קיבלו כבר צווי פינוי ובסופו של דבר יישארו בצד הירושלמי של החומה למרות שרבים מהם בעלי תעודות זהות כתומות או ירוקות. נאמר לנו גם כי הפועלים עובדים בבניית החומה 24 שעות ביממה. פועלים פלסטינים העובדים שם מקבלים שכר של 500 ₪ ליום. מעניין שלא' וידידו אין שום כעס על הפועלים העובדים בבניית החומה. יש להם משפחות והם צריכים לאכול וזוהי הזדמנות לחסוך משהו לקראת הימים הבאים שבהם יהיו נעולים ומנותקים מכל אפשרות לעבוד.בואדי נאר העניינים שקטים יחסית. 7 מעוכבים ששוחררו תוך חצי שעה. מכוניות נבדקו באופן אקראי.בדרך חזרה עצרנו ליד מחסום זמני באמצע אבו דיס - זוהי הפעם הראשונה שדבר כזה קרה. בו בזמן ראינו הליקופטר מעלינו כך שכנראה היו התרעות באזור. כשהגענו לפישפש מצאנו אותו סגור וכ-50 איש מחכים לידו, ביניהם כמה נשים זקנות ואישה עם ילד קטן. התלוננו באזני שוטרי משמר הגבול במקום והם אמרו: "תגידו להם שיבואו". כל הנשים הורשו לעבור ומיד.אבל לא הגברים. רינה התקשרה למייק שאמר כי היה עוצר אבל הפישפש ייפתח מחדש תוך 10 דקות. זה לא קרה. היא התקשרה שנית והוא אמר שיש לאפשר לגברים לעבור. היא ניגשה אל שוטרת משמר הגבול במקום וביקשה ממנה לדבר ישירות עם מייק. כשזו סירבה אמרה רינה בקול רם: מייק, החיילת מסרבת לדבר אתך! מייק התקשר בעצמו אל הג'יפ והורה לחיילים לענות לטלפון.הגברים בעלי תעודות הזהות הכחולות הורשו לעבור אבל זה היה ניצחון חלקי בלבד. החיילים בדקו כל אחד ואחד מהעוברים, לאט והמעבר כולו היה איטי מאד.