ברטעה-ריחן

 14:00  בצד המערבי של המחסום אין מכוניות ולא הולכי רגל. בצד המזרחי תור ארוך של מכוניות ממתינות ואנשים מתגודדים בקבוצות וביחידים. בלגן. אנחנו חוצות לצד המזרחי ומגלות שמפקדת המחסום כרגע היא חיילת בשם נורית. בלונדינית. האם זו החיילת הבלונדינית עליה מתלוננים שהיא מערימה בלי סוף קשיים במעבר? אנחנו עומדות בצד וקרוב ככל האפשר למרכז הבמה, אנד ווי ווטש.שני בחורים עם שקיות פלסטיק גדולות ומלאות נעליים בשביל החנות בברטעה, מחכים כבר משעת בוקר מוקדמת. הם נדחפים אל המחסום, החיילת נורית פוקדת עליהם (שוב) לחזור לאחור - "אתם לא תעברו וזהו" - ולא מבזבזת זמן על הסברים. 14:15 במחסום ברטעה (כמסתבר) לנעליים א ס ו ר לעבור.MW: למה?החיילת נורית: ככה. : MW אגב, איך את יודעת מה מותר להעביר ומה לא, יש שם אחד עם ארגז מלא קלטות, הוא יעבור? ואלה כאן עם הנעליים...החיילת נורית: אני יודעת! MW: את מתייעצת עם מישהו? יש לך הוראות כתובות?החיילת נורית: אני לא צריכה להתייעץ. אני מדברת איתם וזהו.עַיִד נציג המת"ק: פתאום לא מרשים לנעליים, אני לא יודע מה לעשות.. הנעליים והבחורים חוזרים להמתין בעקשנות בצל בין העצים, שומרים קשר עין עם המחסום. מגיע טנדר עם ארגז פתוח ובו חומרי בניין ואבזרי מטבח: שיש, כיורים, צינורות.נורית החיילת: אתה לא עובר, אמרתי לך, לא?הפלסטיני: אבל למה? מותר להעביר ציוד פרטי, לא?החיילת נורית: זה לא ציוד פרטי. זה חומרי בניין.הפלסטיני: זה ציוד פרטי למטבח הפרטי בבית שלי.החיילת נורית: לא תעבור. אני לא הולכת לפרק את הציוד הזה ולבדוק.הפלסטיני: אני מפרק - את רק תסתכלי.החיילת נורית: תחזור! אמרתי.עַיִד, נציג המת"ק מחליף איתו דיבור מהיר בערבית. המטבח ובעליו הפרטי מצייתים, חוזרים לאחור בהילוך רברס ומתרחקים קצת.זוג צעיר, היא בהריון, הוא מחזיק בידו ערימת ניירות. היא מברטעה המערבית, ז"א אזרחית ישראלית. תעודת הזהות שלו ירוקה/פלסטינית. בבוקר יצאו לביקור משפחתי ביעבד, במחסום הזה בדקו במסמכים שלהם ונתנו להם לעבור. עכשיו לא נותנים להם לחזור יחד הביתה. לה כן, לו – לא. לבסוף האשה עוברת והולכת לביתה, כבר חם ואין לה איפה לשבת, ואפילו שסידרו במקום מתקן שתייה נייד, מישהו מילא אותו במיץ תפוזים דוחה ואיש לא שותה ממנו. הבעל מבקש את עזרתנו. שוב הוא מראה לנו את הניירת שלו. חסון מפקד מת"ק סאלם אומר בטלפון שנגיד לו לבוא מחר בבוקר למת"ק עם טופס אח"מש (איחוד משפחות) ממשרד הפנים ואם הוא נקי ביטחונית אז בא בחשבון תהליך של אישור מגורים זמני בברטעה המערבית. מַגֶ'ד מאוּשר כאילו כבר הכל סודר. "כמו שראיתי אותכם ידעתי שיהיה טוב, למה כבר עזרתם לבן דוד שלי..." אנחנו מזדרזות לייעץ לו להתאזר בסבלנות.מפה לשם נעשה הרבה יותר חם ובמחסום מתחלפת משמרת החיילים. ושוב אנו מקבלים מפקדת-חיילת, והפעם - ברונטית. אין לנו שום הסבר אחר, הגיוני יותר, להבנת שרשרת האירועים הבאים: הולכי הרגל שממתינים בסבלנות דרוכה בין המכוניות מתעוררים בהתרגשות. החברֶה עם שקיות הנעליים עוזבים את הצל מתחת לעצים ומזנקים אל המחסום. הממתינים שם זזים הצידה בהבנה. גם אנחנו נבין מייד. מפקדת המחסום הברונטית מבקשת ניירות, הם מגישים לה ניירות. היא מבקשת לבדוק אקראית מספר זוגות נעליים, הם שולפים אקראית כמה זוגות מהשקיות ומראים לה. היא שולחת אותם אל גלאי המתכות, גלאי המתכות לא מצייץ. החייל שם בודק שוב את הניירות (איזה מתח) והופ – הם בצד השני של המחסום. אחד אחרי השני. הכל ביחד גוזל מהנפשות הפועלות כ-8 דקות. 14:45 במחסום ברטעה לנעליים כבר מ ו ת ר לעבור.אנחנו כובשות אנחת רווחה. נציג המת"ק עַיִד עומד היכן שעומד ועד למתרחש, אדיש. במערכה הבאה מופיע "המטבח". החיילת הברונטית מבקשת מהנהג ניירות, מבקשת ממנו להוריד כמה דברים לבדיקה, לפתוח ארגז כזה, את הדלת הזו, להזיז צינור, כיור, ושולחת אותו לדרכו. 7 דקות. עַיִד מתבונן במתרחש ממש בשיעמום. הוא כבר היה בסרט הזה לא פעם. ועוד נודע לנו היום: בבקרים ממשיך להיות שמח עם סוחרי הירקות. ההוראה שמותר להעביר רק 5 ארגזי ירקות אל תוך ברטעה עודנה בעינה. אפילו המת"ק לא מצליחים להזיז את המ"פ מגדוד התותחנים שפועל עתה בגזרה – הקצין גוּטֶרמַן – ולהסיט אותו מהפקודות היצירתית שלו עצמו. אנחנו שוברות את הראש איך להתערב כאן.מעל ברטעה השמיים ריקים. ומתחת לשמיים המוחות אטומים.