בית איבא

צופות: 
עדנה ק, רחלי ב, תמי פ
16/03/2004
|
אחה"צ

במחסום על הקו הירוק בולדוזרים עובדים במרץ ויוצרים רחבות בשולי הכביש. האם מדובר בהכנה של "נקודת בידוק" הכוללת את כל התנאים המובטחים שללא ספק יהפכו את המחסום למקום הומני שנותן כבוד למדינת ישראל? בצומת בין ג'ית לסארא מחסום פתע. עוד לפני שהמחסום נגלה לעינינו אנו כבר רואות את השפעתו - משפחה שלמה נגררת עם מזוודות גדולות על הראש במעלה הגבעה. החיילים מסבירים לנו כי הגיעו באוטובוס מרמאללה אך בגלל ההפתעה ונאלצו לרדת ולהמשיך את דרכם הארוכה ברגל. בבית איבא הדבר הראשון שנגלה לעיננו הוא שורת המעוכבים (10-15 תלוי בזמן). חלקם 'זלגו' מההרים והם עכשיו בעונש וחלקם סתם מחכים באופן שיגרתי שלא נגמר. לבחור צעיר שלדבריו מחכה כבר מ-9.00 בבוקר לחזור משכם הביתה יעצו "תחזור עוד חמש שנים" (אז הוא יהיה בגיל המתאים למעבר). אותו בחור גם סיפר כי אתמול ניסה לעבור עם ילד עם גבס (לא ברור לי עם זה בנו) לכיוון שכם ונאלץ להעביר אותו עם אישה זרה מישום שלו לא איפשרו את המעבר. כל מאמצנו לפעול בעניין המעוכבים לא הועילו. פניה שלי לחייל מסוים שהתגלה כעויין במיוחד הובילה לתשובה בדמות בלון מסטיק בזוקה בפרצוף. לחלקם הוחזרה התעודה אחרי מספר שעות על מנת שיחזרו כלעומת שבאו. עד כמה שהצלחתי להבחין רק שניים מהם הצליחו לעבור הביתה. קבוצה של כ-30 סטודנטים חיכתה שעות וגם זאת לשווא. הרי "ידוע" שסטודנטים אמורים לחזור הביתה בימי רביעי ואם באופן חריג הלימודים של יום רביעי בוטלו והם רוצים לחזור ביום שלישי "הם אמורים לדעת שחבל על הזמן" (המוקד ההומניטרי). אמבולנסים עברו במהירות סבירה. תור המשאיות היה ארוך והתקדם באיטיות.באופן כללי החיילים מאוד מאוד עויינים. רובם בכלל לא עונים כשפונים עליהם. המפקד שהיה אחראי על היציאה משכם עסק רוב הזמן בסידור התור תוך כדי צעקות ונשק מכוון. עופר היה במקום ובנוכחותו העניינים התנהלו הרבה יותר מהר ובאופן הרבה יותר אנושי אבל גם הוא לא הצליח באמת לפתור בעיות. בנוגע לסטודנטים הוא עצמו לא ידע מדוע אינם יכולים לעבור - הוא קיבל הוראה לא מנומקת למרות שביקש הסבר.קיבלנו גם אינפורמציה כללית על האיזור : בקוצין, הכפר שמשמאל למחסום צה"ל השתלט על בית והפך אותו לעמדה. המשפחה שגרה שם נאלצה למצא לעצמה בית אחר. נמסר לנו כי מזה שנתיים צה"ל נמצא באופן קבוע באחד הבתים בכפר כשהוא מחליף בית אחת לשלושה חודשים. המשפחה שביתה נגזל יכולה לחזור ברגע שצה"ל מפנה אותו. מכוניות אינן מורשות להכנס לכפר - אין חסימת עפר אלא עמדה מאויישת - ואנשים בכל מצב נאלצים לעלות כשלושה קילומטר ברגל, בעליה. בנוסף נמסר לנו באופן מגומגם (אחד מסר, אחר לא ידע, שלישי אישר אבל לא היום וכ"ו) כי סמוך למחסום נמצא מפעל נטוש אליו נלקחים אנשים שלחילים יש משהוא חשוב במיוחד ללמד אותם. אנשים נעלמים שם. דפנה עירית ומיכלי ניסו ללכת ולברר. הן גילו מערך שלם של מיבנים נטושים. אותו מפעל היה נעול אך בסמוך אליו התגלו מהר מאוד שני חיילים, שאולי שומרים עליו ואולי סתם מחפשים אנשים שמנסים לעקוף את המחסום. מכל מקום סמוך למפעל הנטוש היתה גינת עציצים שמורה ומטופחת שנתנה הרגשה כי המקום בשימוש ולא לצורכי ייצור. בשלב מסויים הגיעו למחסום חמישה אנשים שפנו אלינו מיוזמתם לספר כי הם נעצרו בהרים והוחזקו שעות. אנשים נוםפים עדין מוחזקים שם. מי שמנסה לזוז יורים לו ליד הרגלים לאזהרה. לא הצלחנו לברר מידע נוסף בעניין.בסביבות חמש נסענו לאסוף את משמרת חווארה והביתה. הועלנו מעט מאוד.תמי פ.