חווארה

מקום: 
צופות: 
מיכל, אירת ס., דפנה ב. ואורחת., ומייקל, עיתונאי
16/03/2004
|
אחה"צ

יום לאחר תפיסתו של הילד עם המטען. ציפינו למצוא מחסום מתוח, עצבני ועוין כלפי הפלסטינים, וראה זה פלא. כולם רגועים, מתייחסים לפלסטינים כבכל יום, המחסום מתנהל כרגיל, בודקים, מעכבים, כאילו לא היה אתמול כלום.חווארה דרום - מעט אנשים, עוברים די מהר. 5 מעוכביםinfo-icon, שעה, תעודותיהם בבדיקה. חווארה צפון - כ-80 איש מחכים לעבור. בתחילה העבירו רק נשים, ואחרי כ-20 דקות החלו להעביר את הגברים, בשיטה חדשה - מעמידים כ-15 לאורך הבטונדה התוחמת את התור, אוספים את תעודותיהם, בודקים במרוכז, ואז משחריים אחד - אחד.4 מעוכבים כשעה ועוד 3 מעוכבות כ-שעתיים. לא הצלחנו הרבה, החיילים לא נעימים אך לא תוקפנים, אומרים לנו שהתעודות בבדיקה. 2 גברים משתחררים ב-3.30 והשניים האחרים נשארים גם אחרי שהלכנו. (ב4.30 קוראים לאחד מהם, הוא קופץ משמחה, אבל רק אז מצלצלים לברר ושולחים אותו חזרה למיכלאה המגודרת בה ממתינים המעוכבים). בב-4.00 משחררת אחת החיילות 2 מהמתינות, נראה כאילו על דעת עצמה. לא הגיע שום שיחה ואף אחד לא דיבר איתה, היא פשוט ניגשה לפתע והחזירה להן את התעודות. וכדי שלא יהיה להן טוב מדי, עמדה על כך שיחזרו ויעמדו שוב בסוף התור. עיכוב שארך בדיוק 20 דקות נוספות (אחרי שעוכבו 3 שעות!). הבחורה השלישית נשארה. עמדה ובכתה. היא סיפרה לי שהיא סטודנטית בא-נג'אח וגרה בסלפית, מכיוון שנולדה בונצואלה זה מעורר כניראה חשד, משום שבכל פעם שהיא עוברת מעכבים אותה שעות ונימאס לה.... התעודה שלה הייתה אצל מפקד המחסום והוא לא רצה לשחרר אותה. מחכה לתשובה. הגיע סגן, אני חושבת שמהמת"ק, ניסינו לפנות אליו, אבל הוא אמר שהיא לא מחכה למעלה משלוש שעות. "לפני רבע שעה הייתי פה והיא לא הייתה". אנחנו כבר היינו שם שעתיים והיא הייתה לפני בואנו.... בסופו של דבר הוא נענה לנו וביקש מאחד החיילים שיצלצל לבדוק מה איתה. נעשה מאוד מאוד קר והקבוצה מבית איבא הגיעה לאסוף אותנו. לפני לכתנו דיברתי שוב עם הקצין שרק הגיע, פניתי לאנושיות שלו וביקשתי שילחץ שלא תישאר הרבה. לקחנו את מספר הטלפון ואכן התברר שכמה דקות אחרי שעזבנו היא שוחררה.ראינו אגב, את המכתש שנוצר עקב פיצוץ המטען, היו שם המון אומים, מאוד מבריקים וניראו חדשים, האם הם לא משחירים עקב הפיצוץ, או עפים למרחק ? הם היו ממש בתוך המכתש ולידו.לפני לכתנו גילתה מיכל צעיר במחסום הדרומי. הוא מסאלם ורוצה לחזור הביתה. החיילים שלחו אותו חזרה והוא היה מיואש, לאן ילך? הפצרותיה של מיכל הועילו והחיילים נאותו לבדוק אותו ואם ימצא כשר להעבירו. אמרנו לו שזה עלול לקחת שעות, אבל לא היה איכפת לו, העיקר שיוכל להגיע הביתה בסופו של דבר.רשמה דפנה