א-ראם, קלנדיה

א-רם :

15:15 - תור אדיר של מכוניות לשני הכיוונים. הסיבה לא לגמרי ברורה - בין השאר מזיזים בדיוק בלוק בטון והתנועה תקועה במחסום - יחד עם זאת, לא מאפשרים עוד לטרנזיטים לעשות סיבוב פרסה לפני המחסום (האיסור אינו חל על מכוניות פרטיות! - בניגוד למה שדווח לפני ימים אחדים). נהג טרנזיט מספר שחצי שעה קודם לכן החרימו לו את מפתחות הרכב, את דרכונו הירדני ואת הטלפון הנייד שלו.ניגשנו לקצין במחסום שהציג את עצמו כמפקד הפלוגה (הגזרה), והוא שיתף פעולה והבטיח לבדוק את הנושא. כעבור שעתיים התקשרנו לחבר של אותו הנהג שהודיע לנו שזה עתה הוחזר לאיש הכול. שמו של המפקד הנ"ל (מג"ב): בני, והוא מסכים שנפנה אליו בעתיד עם בעיות דומות.

קלנדיה: -

15:50 - בכניסה הדרומית בלגן אימים (נראה שכל שבוע המצב הולך ומחמיר) - מכוניות מנסות להידחף לכל מקום, והתמונה היא מייאשת. הטרנזיטים עדיין לא נכנעו לאיומים של הצבא וממשיכים לחנות ליד המחסום.בצפון תור ארוך מאוד של מכוניות, וכן של הולכי רגל. האווירה מתוחה והתנועה מתנהלת בעצלתיים. מפקד המחסום מעיין אינו משתלט על המצב ומסרב לתת הסבר סביר ליחס הקשוח ולמתח השורר. זמן מה יש מסלול מיוחד (שלישי) לנשים, ילדים ובני אדם מוגבלים. בשלב מסוים אישה עם שני ילדים קטנים מקללת את החיילים, והחיילת הבודקת (הילה) מחליטה על עונש קולקטיבי: היא פשוט חוסמת את המעבר לכל התור במסלול הזה. שיחות עם מוקד החירום לא עוזרות. לבסוף האנשים עוברים, והמסלול הזה אינו פעיל עוד. כתוצאה מכך, שני המסלולים האחרים עמוסים ביותר עד שעה מאוחרת. מעיין מסרב להתרצות ולפתוח את המסלול השלישי מחדש (בטענה שאין די כוח אדם).על אף ההחלטה לתת לכל מי שגר באזור רמללה לעבור בלי אישור מעבר, מעכבים אנשים לבדיקות תעודות אקראיות (למשל מחיזמא ומבית-חנינה) שלוקחות כשעה וחצי!אדם שמכוניתו הוחרמה לפני חודש ושבא לשחרר אותה מהמסלול של שדה התעופה לשעבר עטרות, נתקל בבעיות הרגילות של אי יכולת לשחרר את רכבו. אנו מתקשרות למג"ד אמיר שמבטיח לתת הוראה למ"פ ירון לפעול בנדון. עד לסוף המשמרת הבעיה לא נפתרה. איה תמשיך לטפל בעניין גם במשמרת של יום ד'. ב-16:45 מתחיל המחזה הרגיל של העימות בין הילדים ממחנה הפליטים קלנדיה לבין החיילים. הילדים (כ-15) עולים למעלה הגבעה ומתחילים לזרוק אבנים לכיוון הגדר. הג'יפ הראשון מגיח, אחריו מגיע נגמ"ש. מתחילות היריות - המשחק הזה נמשך מעל חצי שעה. תחילה יורים בכדורי סרק, אך כשנער אחד נופל פצוע, ברור שכעת מדובר בתחמושת קטלנית (אח"כ מתברר שמדובר בכדורי גומי). בשלב הזה, איה מחליטה להתערב ורצה להפריד בין הנערים לבין החיילים. הנער שנפצע ברגלו מפונה, ואיה מצליחה לשכנע את 2 המנהיגים (כבני 16) של חבורת הילדים לרדת מהגבעה. אחד מהם נותן פקודה: "הביתה!" , והילדים נשמעים לו. התנאי שלהם הוא שגם הצבא ייסוג. הנגמ"ש אכן מסתלק - הג'יפ עדיין לא. רגע לפני שהכול מסתיים, החיילים עוד משגרים גז מדמיע בתור מתנת פרידה.ב-18:00 אנו חוזרות למחסום - התורים של הולכי הרגל עדיין ארוכים ביותר - ההמתנה היא כחצי שעה, והאווירה מתוחה. אין עוד טעם להישאר, ואנו מסתלקות.