בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
15/03/2004
|

מחסום בית פוריק ומחסום חווארה, יום שני ה 15 למרץ 2004, )זוזי מ., נילי, רותי, איה ק (מדווחת. זה היום המפורסם בו 'כביכול' נתפס ילד מעביר פצצה בחווארה, היינו שם, אמנם לא בצד צפון איפה שכביכול זה קרה, אבל בצד דרום. 10:00 מחסום בית פוריק: לא רואים כמעט מוניות. אולי אחת. מספר לנו הנהג שקודם הגיע ג'יפ והבריח את הנהגים הלאה פנימה עמוק חזרה לכיוון בית פוריק. הוא סיפר שהם פגעו במונית אחת. נסענו לראות. כשהגענו המונית כבר לא הייתה אבל הסימנים היו טריים. מה שקרה הוא שבמרדף נבהל הנהג, יצא מהמונית שלו וברח, והחיילים התנגשו מאחור במתכוון במכונית העומדת והעיפו אותה לצד הדרך, סימני הגלישה שלה על הכורכר ועל העשב ניכרו עדיין ושמן מנוע 'מלטף' את העשב. הם הרסו לו את מיכל השמן. עוד דבר הוא שהמעבר (מחסום מאוייש) מהכפרים סאלם, דיר אל חאטב ועזמוט לכיוון שכם נחסם שוב, אין דרך לשכם, והם נאלצים לעשות עיקוף גדול בזמן, לעלות על הכביש ליהודים בלבד (ולהסתכן) כדי לנסות את מזלם להיכנס לשכם דרך מחסום בית פוריק.מחסום בית פוריק הולך ומתמסד. צריח (או פיל בוקס) חדש מתנוסס על הגבעה. האוהל איננו ומבנה מימין לוקח את מקומו. התחושה שעוברת מכל 'החידושים' האלה הוא שיתד הכיבוש רק מעמיקה, עמוק לבשר האדמה, עמוק לעתיד.איש עם משאית בדרכו לשכם למלא בלוני גז כדי לחלק בכפרים מסביב עומד. יש לו תסריך. הוא עובד מוכר של חברת חלוקת גז. הוא עשה זאת בעבר. הוא כבר מחכה מ 5 בבוקר. ב 10 וחצי נאמר לו שהיום הוא לא יכל. היום רק תרופות ומזון. גז לא. זה דחוף הוא מסביר. אנשים תלויים בזה לכל. היום לא. למה? ככה!המחסום מתנהל על פי הנהלים, נהלי השטן, אלא שהחיילים בשטח לא מוסיפים דבר. לא מוסיפים דבר ולא מפחיתים דבר. הפקידות הצייתנית בהתגלמותה. אדיבות שטוחה ומצמררת.עוזבות ב 11 ורבע. בדרך כמו שכבר צויין בעבר, השלט: 'חוקי תורה קודמים לחוקי אדם'. מחסום חווארה צד דרום 11:40. שלשה מעוכביםinfo-icon, תושבי שכם, נער שהיה ברמאללה, בחור שהיה עצור במשטרת אריאל עם תעודת שחרור, ועוד בחור משכם שהם טוענים שתעודת התלמיד שלו מזוייפת. מעוכבים כבר כמה שעות. כביכול מחכים החיילים לתשובה מהשב"כ. למה בכלל הם נבדקים הם שואלים, ולמה כל כך הרבה זמן? החייל ששומע את הנער מדבר אלי צורח 'אורג'ה אורג'ה', 'אל תדברי איתו, הוא שקרן'... ובזעם פוקד עליו שילך עוד פנימה לכיוון השדה. מי שמגיעים מכיוון שכם נאלצים להידחק מחוץ למעברים 'המסודרים' לכיוון שכם על קצה התלולית, ולהיזהר שלא יגלשו מטה 'לעמק' המעוכבים, נשים מבוגרות, ילדים קטנים נצמדים לרגלי אימהותיהם בטור מאחור מחשש שיגלשו, לצד המעבר לכיוון שכם מעבר סלול חדש וריק, חלק 'משיפורי' המחסום הידועים, כמו גם צבע צהוב חדש מרוח על הבטון, קוסמטיקה ייצוגית, אלא שאף היא סגורה בפני העוברים. מדוע? מפני שהיא נוחה. והגיונית יותר. לכן היא סגורה. פשוט מאוד.רופא תושב שכם עם מסמך שמראה שהיום הגיע מירדן, גשר אלנבי, על המסמך כתוב שיומיים קודם עבר במחסום חווארה בעברית, איננו מורשה להיכנס לשכם. יובל מפקד המחסום אומר שהוא צריך תסריך. אבל למה אני שואלת. הוא הרי גר בשכם, הרי יש כאן אישור שהיה בירדן ונחת היום, איך ילך להביא תסריך, ומדוע בכלל. 'הוא לא גר בשכם' אומר לי יובל. 'אבל כתוב שהוא גר' אני אומרת. 'זה לא אומר' אומר לי יובל, 'גם אלה שכתוב להם שהם מכפרים בסביבה אומרים שהם משכם והם לא משכם'. 'כן אבל כאן כתוב לו שהוא משכם ולא מהכפרים', אני אומרת. 'בגלל זה זה אומר שהוא לא משכם' מסכם יובל ומסרב לתת לו לעבור.בחור שהשתחרר ממעצר במשטרת אריאל כדי ללכת לבדיקה בבבית חולים בשכם, נראה חולה, סימני אינפוזייה, שחררו אותו כי חשו שאינם יכולים להתמודד עם מצבו, אינו מורשה לעבור.עבור שני המקרים האלה פנינו למוקד החרום של המינהל האזרחיinfo-icon. בחור צעיר מחברון בדרך לבקר את סבא שלו המאושפז בשכם. בגלל סיבות משפחתיות רק הוא פנוי ללכת לסעוד את סבו. ללא תסריך ללא סיכוי הוא עמד שם, אבוד, עצוב, ואנחנו ידענו שממש אין שום דבר בעולם שאפשר לעשות בשבילו, שום כתובת כדי להתחנן ולוא גם כדי להיכשל, שבתנאי הכיבוש הזה אין מקום לצרכיו, לכאבו, לסבו, מפני שלא ידע מה יעשה עמד שם, נעוץ על מקומו, מביט לשום מקום, אינני יודעת כמה זמן. 13:10. המעוכבים בדיוק מורשים לעבור. המוקד של המינהל האזרחי בדיוק מודיע לנו שהרופא והבחור החולה יורשו לעבור כשבבת אחת נסגר המחסום.החיילים בהתרגשות מתרוצצת, מספרים שנתפס ילד עם שק מלא חומר נפץ וחוטים כדי להעביר למישהו אחר. יובל מפקד המחסום עם רובה שלוף מכריח את כולם לשבת על הריצפה. החייל בבודקה עם נשק שלוף. מכוון. בשלב הזה אנשים ניסו לא לקרוס לגמרי לתוך האבק. יושבים בישיבה שפופה. נשים עם תינוקות. זקנים. אישה בהריון. גבר בדרך לדיאליזה בשכם, עם מסמך המעיד על מצבו, נילי שהיא אחות אומרת שאם לא יגע בקרוב לדיאליזה הוא עלול למות. עוד פטרול של יובל וחבריו, 'שב על הריצפה', לזוזי: 'שבי גם את על הריצפה'.. 'לא לקום'.. 'לשבת בנות'.. הכל בקול גס, צווחני.... מכוניות המתנחלים נוסעות ללא הפרעה, בטרמפיידה עומדים כמה מתנחלים ומחכים לטרמפ, לידם, מרחק מטרים ספורים הפלסטינים שנקלעו לשם מצווים לשבת על הארץ. מרחוק בצד צפון אנו רואות אנשים עומדים, בדרום צוו לשבת, בצפון שם היה כביכול הילד הם מורשים לעמוד. 13:23 נשמעות שתי יריות. 13:50 מזמן כבר החיילים התרפו. הנשק לא מכוון. עם הגב אלינו, קולפים מצופים, אבל מידי פעם פני אחד מהם משתלחים בנו: 'לשבת... על הריצפה.. לשבת'. 13:54 מתפתח הומור מקומי. מורה שולף מבחנים ומתחיל לבדוק. מזמן כבר כולם ויתרו על הנסיון לא להתלכלך. מישהו במתכוון מרים ראש, החיילים צועקים להוריד את הראש וכולם צוחקים. יש רגע שהחיילים מרחוק נראים דוחפים את מתנחל. שנעלם. מישהו שמע שבעצם זה הכל כי עומדת להיות צעדת מתנחלים. עוצרים מכונית מתנחלים לבדיקה. זה חדש. מחזה משובב האמת. 'שבי מייד על הריצפה' נובח חייל חדש על מישהי מאיתנו שבא לעשות את סיבוב האדנות התורני. כולנו צוחקים. מתחילת האירוע עמדו ערמת מזוודות במרכז המחסום בתוך עגלה, שני חיילים שעתיים אחרי שהמזוודות עומדות שם, מצווים על הנער ברובים שלופים ללכת אחונית עם העגלה עמוסת המזוודות. החיילים נובחים על הקהל לשבת ואוכלים עוד ועוד מצופים לסירוגין. מכונית מתנחלים שעליה השלט אין ערבים אין פיגועים עוברת בדהרה. תור המכוניות הפלסטיניות גדל והולך. חלק מהמחכים מתייאשים והולכים. בעיתון היה כתוב שכשהמחסום נסגר המחכים לא הורשו לעזוב. כשהרציונאל היה שאם הילד אמור היה להעביר למישהו את הפצצה/חוטים/חגורת נפץ הרי זה יהיה מבין המחכים בצד השני, אלא שזה לא נכון. וזה אחד הדברים ולא היחיד מדוע אנחנו לא בטוחות שכל מה שנטען שהיה היה. איש מאיתנו לא נדרש להישאר. מלבד ההתעללות לשמה של להכריח לשבת על הארץ, כל מי שרצה או רצתה יכולים היו לעזוב וכך היה. הרוב נצמדו. כי לאן ילכו. הם בדרכם לשכם. אבל מי שרצה הלך. חלק הלכו לאכול פלפל וחזרו, ורבים עזבו ולא חזרו ללא שום נסיון לעצור אותם מצד החיילים. עד פתיחת המחסום בעשרה לחמש כולם היו רשאים לעזוב אילו ביקשו. מה שראשית אומר שהצבא שיקר כהרגלו לומר לעיתונות שאסור היה. וגם האין זה מוזר? אם היה חשד אמיתי האם לא סביר, כדברי שקר הצבא, שהיו אוסרים על כל מישנמצא בשטח המחסום לעזוב?בכל הזמן הזה שהמחסום סגור חיילים הולכים זקופי קומה ורפויים, מתנחלים מחכים לטרמפ ועוברים.מגיעה חבורת חיילים חדשה, ביניהם דרגים יותר גבוהים. מביטים באדישות בכל ההמון היושב ללא סיבה על הארץ. ואז אחד מהם זיהה אותנו, ולחש משהו לחברו, וההוא פנה אל זוזי ובהתנצלות אמר לה שהסיבה שכולם צוו לשבת על הריצפה הייתה לבטחונם הם, כי הרי ישנו חפץ חשוד באמצע המחסום (ורסייה חדשה!!!!) וכדי לגונן על הפלסטינים הם צוו לשבת. (על המתנחלים והחיילים הם לא הגנו לכן המסכנים עומדים חשופים לסכנה, ורק על הפלסטינים שומרים, לכן הם מצווים להשתטח, זה כמובן הוא לא אמר).הבטנו בהם לא בכבוד ולא באהדה. אמרנו שיש איש חולה. יתכן ונראינו צינים. בינתיים מכונית אחת שבתוכה מנתח בדרכו לנתח ניתוח דחוף בשכם לא מורשה אף הוא. ואז, לתפיסתנו, ממש עבור הרושם, כמו להצדיק את כל התועבה הזו ולתת לה פשר החלו עוברים בינות ליושבים על הארץ ומבקשים תעודות זהות באקרעי. ברישול. זוזי ואני נצמדנו אליהם. היא לידם ואני תוך זחילה (שלא יצא שארים חס וחלילה את הראש מה שאסור היה על פלסטינים ועלינו) מתוככי ההמון היושב מולם. 14:35 מפוצצים את מה שהיה או לא היה מטען. הקהל קם, הרי אין כבר סכנה, כי הרי לפי החיילים אנחנו שפופים כאן למטרת בטחוננו האישי, 'לשבת, ארג'ה' מזדעקים יובל וחבר מרעיו. אבל הפלסטינים שבטוחים שתכף הכל יפתח בקומה שפופה חרף האיסור לזוז, מתקרבים ומסתדרים בפתח המחסום בתור. 'כולם לשבת' שוב צורח יובל. בחור אומר לי אנחנו מצטערים על מה שקרה בראשון. (הפיגוע). לי הלב נחנק. שתי נשים נבחרות באופן אקרעי (אנחנו בטוחות) ונלקחות לכיוון הג'יפ. רצתי אחריהם. בדיוק עמד הקצין לדחוף אחת לתוך הג'יפ. 'למה אתה עוצרinfo-icon אותה'. 'אל תפריעי לי... אני לא חייב לענות לך'. 'למה אתה עוצר אותה, ענה לי'. 'היא העבירה חגורת נפץ'. (שימו לה לוורסייה שלוש, אישה העבירה חגורת נפץ, מה עם הילד עם החוטים? מה עם המטען החשוד באמצע המחסום?) ואז ראה את מצלמתו של הצלם שהיה עם יגאל סרנה מונחת עליו. 'אולי' הוסיף ודחף אותה לג'יפ. כלומר: היא העבירה חגורת נפץ... אולי!במקביל ניסינו כל אותו הזמן לדבר עם דובר 'צה"ל' (השופר), שחזר עם תשובה: הפעם היה אירוע אמיתי. ילד בן 10 שניסה להניח מטען ולהתפוצץ (גירסה 4). כל ההליכים ההומאניטריים מושעים! 15:00 אנחנו מורשים לעמוד. שומעים מרחוק עוד יריות.גם מי שגוסס לא יכל לעבור דרך חווארה נאמר לנו בטלפון מהמוקד חרום של המנהל. ושיעברו מבית פוריק אומר יובל (מהמוקד החרום). 'אבל איך יגיעו לבית פוריק?' (הרי צריכים לעבור את מחסום חווארה כדי להגיע לשם). 'מי שגר יודע'. דהיינו יובל ממוקד החרום של המנהל, הכתובת כיבול להפרות זכויות אדם בוטות, אומר שאכן אסורה הדרך לכולם, גם הגוססים, ומציע לגוססים לעבור בדרכים חלופיות מחסום, האסורות על פי הנהלים של הכיבוש כדי להגיע למחסום בית פוריק. זאת כשיכולים היו לעבור ממחסום חווארה (גם מבלי להגיע לצד השני של המחסום לכיוון שכם) בדיוק כמו המתנחלים העוברים מולנו כל אותו הזמן. אבל לא. מדוע? כי כרגיל זו ענישה קולקטיבית. והמטען שהיה או לא רק מרחיב את הרשות למתוח את גבולותיה. לא רק לכולם אלא. אלא גם לאלא. איך יכל להיות שאנשים גוססים לא יעברו? ועוד במסלול שלנגד עיננו פתוח ליהודים. 15:25 נהג האמבולנס יוצא מהאוטו ועמד ליד האמבלונס. 'תעלה' צועק לו החייל. 15:30 מכונית ובה אישה נושאת תינוק שראשו מכוסה בדם. איש לא ניגש אליו. כבר שעה בדרך. אני לא זוכרת מי צעקה בדיוק או מה. אני זוכרת שכולנו רצים וצועקים, אני זוכרת שהחייל שבהתחלה מסרב איכשהו נבהל מאיתנו הפעם, צועק, זוזו או שלא אבדוק. וזזנו טיפה. והוא הביט. ונתן לה לעבור. לכיוון מחסום בית פוריק. מי יודע אם שם נתנו לה להיכנס לשכם.אבל לא הצלחנו להעביר את חולה הדיאליזה שנעלם בינתיים, ולא את המנתח שמן הסתם אחר את הניתוח. עזבנו ב 15:40pm תור המכוניות והמשאיות משתרך ממש עד חווארה. בחווארה עוד מחסום. בזעתרה גם תור ארוך. מחסום חווארה נפתח מחדש אחרי שלוש שעות וארבעים דקות ב 16:50. החיילת מורן שכביכול תפסה את הילד היא בחורה מאוד פרובלמטית שחלקנו כבר מכירים. עוד לפני שידענו מי זו שתפסה את הילד זוזי ניחשה שזו היא. אני לא אתפלא שהיא הרימה קול תרועה מלא דבר. כל כולה 'חמדה' את אשמתם של הפלסטינים עוד לפני שעלה בחלקה למצוא אישוש להנחותיה הידועות. מתאים היה לה לראות מתוך מוחה הקודח והדרמטי והמתלהם את מה שהיא טוענת שראתה. אני מתקשה להאמין שהיו משחררים את הילד אחרי כמה שעות אילו הסיפור הזה היה נכון. אנחנו ראינו שמענים ילדים בשביל הרבה פחות מהלעביר מטען. כופתים לשעות. אוסרים ומכים. איך יכל להיות שהילד שוחרר? זה ממש לא סביר בעיני ומאוד חשוד. הרי אם אכן קיבל ממישהו הרי יש בידיו לזהותו, איך ישחררו אותו? ואיך לא עיכבו את כל מי שהיה במחסום. ומה פשר הגרסאות הרבות. לדעתי, הצבא החל לדאוג מיותר ויותר ספקנות ושאלות גם מצד אנשי צבא לגבי הערך הבטחוני של המחסומים הפנימיים. ונוצרה כאן הזדמנות. אולי לרגע היה חשד אמיתי, 'אוצר אמיתי' שנפל לידיהם השוקקות כדי לחזק ולתחזק את תאוריית חשיבות המחסומים, אבל הם לא עמדו לוותר על ההזדמנות... ואני מרגישה שיש אפשרות גדולה שזה מבויים בחלקו. גם האווירה במחסום הייתה לא קונססטנטית עם האפשרות הזו. וגם דיווחה של דפנה על יום המחרת; המכתש שבתוכו אומים וברגים חדשים ולא מפוחמים שיושבים במרכזו. זה הגיוני? האם לא הגיוני יותר שהיו עפים החוצה? שלא היו נשמרים בוהקים כחדשים? ובכלל זה שזה נשאר כאנדרטה. זה נשמע מכור. כמובן אין לדעת. אבל יש לנו הרבה ספקות. ועוד באותו הערב שוב גילו כביכול מטען בעוורתא. אגב, בשטח בתוך שלל הגירסאות איש לא הזכיר את עניין הפלפון. זה הוצמד כניראה רק למחרת. כדי להגדיל את אשמת הפלסטינים שהנה עמדו להקריב הילד. עדות לריקבונם המוסרי.