בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
15/03/2004
|

תרקומיא - יום אחרי הפיגוע באשדוד יום שני בבוקר, 15.3.04 (דווחה)צופות: עופרה, שקד ואלדמע היה מחסום בבית גוברין, שעיכב את הנוסעים לכיוון תרקומיא, לכן התעכבנואניושקד ועופרה חיכתה מהצד השני. הגענו לשם בערך ב 5:20 - 5:25 ולתרקומיא עצמההגענורק ב 5:40. ראינו הרבה פועלים שכבר עברו, וראינו שעוברים בזוגות. כשעברנו את המחסוםלצד השני החיילים ברכו בבוקר טוב ואמרו שהם כבר יודעים מי אנחנו. גילינו בצדהשני תור של פועלים (כ 25, יום אחרון של חלק מהאישורים, כנראה של הבניין,וכששאלנו אם הם מתכוונים לחדש אז הם הביעו תקווה שאכן יחדשו להם). לא הספקנו כל כךלדבר עם הפועלים, כי במקביל לגילוי התור גילינו גם שני חיילים שעומדים אחד מולהשני במרחק כמה מטרים זה מזה ובודקים בו זמנית בצורה יעילה ומהירה את הפועלים. (קיוויתי שזו תהיה האווירה לאור הדוח שקראתי ואכן - פלוגה אחרת). תורהפועלים נגמר במהירות, נגשנו לדבר עם החיילים מאוד נחמדים, חייכניים, ברור להםשצריך להיות בני אדם (אמרנו להם שלא לכולם זה ברור, וגם אם ברור, אז לא תמידברוראיך אחד כזה מתנהג עם בני אדם אחרים). כשהגיעו עוד שלושה טרנזיטים אנחנו זזנו קצת הצידה כדי לא להפריע, החייליםנעמדו מיד שוב כמו קודם ובדקו והעבירו את הפועלים במהירות. אחד הפועלים דיבראיתנועל כך שיש מחסום ביציאה מהכפר יטה, טען שיצא מוקדם (4:30) והתעכב שם ולכןעכשיו הוא מאחר לעבודה (בתרקומיא היה ב 6:00). אבל לא הספקנו ממש לשמוע עודפרטיםכי כבר הגיע תורו.(לנשות המחסומים הפנימיים). דיברנו קצת עם החיילים, מאודנחמדים כאמור, ואמרנו להם את זה. שמחנו מאוד שעופרה זכרה הפעם להביא משהו טעים לחיילים (כל פעם אמרנולעצמנו שראוי וכל פעם שכחנו, הפעם היא זכרה, ואין ספק שלחיילים כאלה כייףלהביא). ב6:10 נסענו למחסום בית גוברין, גם משום שהיה שקט, ולא היו פועלים יותר,וגם משום שגם היום וגם בפעמים הקודמות הפועלים התלוננו ששם עוצרים ומעכביםאותםעוד זמן. הגענו למחסום בית גוברין מצאנו שם חייל בתוך הג'יפ הסגור, שני חייליםוחיילת מחוצה לו. החנינו רחוק, והתקדמנו לעברם, חייל אחד התקדם לקראתנו, אמרנולו מי אנחנו ושהחנינו רחוק כי לא רצינו להפריע עם האוטו, הוא היה מאוד אדיבונחמד (כנראה שמזג האוויר עושה טוב לאנשים, וכנראה שיש תקווה עם חלק מאזרחיהמחר שלנו), ואמר שהוא פשוט לא הבין. הם לא מהבסיס של תרקומיא, ועוד לא היואצלם נשים. ראינו שהגיעו טרנזיטים עם פועלים, הם הורדו מהרכבים, הרכבים נבדקווגם הפועלים - תעודות וכן החבילות. החיילים עבדו שלושתם, יעילים, ענייניים. הייתה סיטואציה שקבוצת פועליםשהורדה ועמדה בשורה בצד הכביש נבדקו תעודותיה, וכולם נשארו לעמוד גם אחרישנבדקו, כשהחייל סיים לבדוק, הוא הבחין שבעצם כולם עוד עומדים בשורה ולא עלו ולכןאמר להם יאללה, אתם יכולים לעלות לאוטו, ורק אז הם עלו, מדהים ונראה אפילו לאנתפס איזה מורא החיילים מטילים, נראה שהחיילים עצמם לא ממש מודעים לסיטואציההאנושית הזאת. יש לציין שבאוטו לאחר מכן כששני החיילים בדקו את התעודות, נאמרלפועלים על ידי אחד החיילים, שמי שכבר בדקו אותו יכול לעלות חזרה לרכב. אין ספקשהיום התנהגות החיילים הייתה מעוררת אופטימיות זהירה. החיילת ניגשה לאוטו שעמד, יושביו נראו פלישתינאים, היו להם תעודות כחולות ואמרה בוקר טוב תעודותבבקשה... אמרנו לחיילים שלום וחזרנו לתרקומיא - לקראת האוטובוס של משפחות האסירים.הגענו בערך ב 6:35, האוטובוס (מחברון) כבר כאן אבל חיכו למיניבוס (מבית לחם).שוטר נוהג בניידת, מתוך המחסום עצמו, במהירות ופראות.(מכעיס). בשלב מסוים החיילים (שניים) ניגשו לאוטובוס, שם עמדנו עם אנשי הצלבהאדום,אחד החיילים אמר שהאנשים יירדו ויעברו ברגל לאוטובוס בצד השני. אין ספקחדשים. הסבירו לו שבדר"כ מכניסים את האוטובוס הישראלי כי אלה ילדים וזקנים עםהמון חבילות. החייל אמר שאת האוטובוס מהצד הפלשתינאי הוא לא יכול להכניס אבלאת הישראלי אין בעיה. האוטובוס נכנס אבל נעמד בצד השני של הכביש וזו הייתהבעיה. המשפחות התגודדו, נתנו לאישה עם תינוק לעבור ראשונה ולעלות לאוטובוס מהר,אחר כך החייל בדק לא באופן מאוד יסודי. (אחר כך הוא טען, מה שהסתבר כנכון, שהאוטובוס למעשה מלווה, לא עוצרinfo-icon בדרך ובכלא בודקים אותם מאוד יסודי). כל הסיטואציה היתה די מבהילה - הבלאגן. המיקום של האוטובוס הישראלי שגרם לכך שהבדיקה נעשתה ממש צמוד לכביש בו עוברות המשאיות הגדולות, הרעש, הצפירות,האבק, והסכנה הן לחייל שבדק, והן למשפחות (ילדים קטנים) מצד המשאיות - מאוד לאבטוח. סך הכל העניין התנהל במהירות רבה, אחר כך ראינו שגם הבחור שקשור למת"קבעניין, דיבר עם נהג האוטובוס ועוד. (אנחנו עמדנו על יד המשפחות). לאחר מכן אמרנו לחייל שבפעם הבאה כדאי שהאוטובוס (אמרנו לו שכך ראינו גם שעושים) יעמוד בצד של האוטובוס הפלישתינאי ואז הם גם יוכלו לבדוק בשקטוגם לא תהיה סכנה למשפחות, לילדים, ולחייל עצמו, שעמד בעצם על הכביש שבו עברוהמשאיות. ראינו בצד הישראלי את השוטר מדבר עם נהג האוטובוס, והם יצאו ב 7:05מהמחסום. עזבנו ממש אחריו. רשמה אלדמע.