א-ראם, קלנדיה
עוד יום מזעזע במחסומים. בא-ראם ביטלו את סיבוב הפרסה לפני המחסום, וכל מי שרצה להסתובב שם נדרש לחצות את המחסום ולעמוד שעה ארוכה בתור המכוניות כדי לחזור דרומה. נאמר לנו שהסידור הזה, ההופך את חייהם של תושבי האזור למסוייטים עוד יותר, יהפוך לקבוע. אשה אחת עמדה שם בוכייה ומיואשת לגמרי - היא היתה בדרכה לפעוטון ולבית-הספר, לאסוף את שתי בנותיה, וכאשר ראתה מכונית שהסתובבה בכל-זאת, ניסתה גם היא לעשות פרסה. בתוך כך נגעה המכונית שלה ברגלו של אחד המג"בניקים. האירוע הקטן הלך ותפח מרגע לרגע, מפקד המחסום אמר לנו שהיא דרסה את השוטר, המג"בניק עצמו, שהסתובב בשטח בריא ושלם, אמר שהוא יגיש תלונה על ניסיון לדריסת שוטר. כלומר, האשה כבר הפכה למפגעת של ממש. היא עמדה שם ובכתה, לחוצה מהמחשבה על הילדות שמחכות לה, וכל הניסיונות שלנו להרגיע את המצב לא הועילו. גם סגן ספי מהמת"ק, שהיה במקרה במקום, הסביר שאינו יכול להתערב כי מדובר בשיקולים של מג"ב. כך אמר גם לחולה הלב שהיה בדרכו לבית-החולים, וביקש אישור להסתובב עם רכבו במקום. ספי אמנם הסכים שיש כאן בעיה, גם כללית וגם במה שנוגע לשני האנשים האומללים שעמדו מולו, אבל הוא גם מיהר לציין שאילו האיש היה חולה כל-כך, לא היה יכול לעמוד ולהתווכח עם השוטרים...למקום זומנה ניידת משטרה כחולה, שהובילה את המג"בניק הדרוס ואת האשה לתחנת המשטרה בנווה-יעקב. מאוחר יותר שוחחנו איתה בטלפון, היא סיפרה שגבו עדות ממנה ומהשוטר, ונאמר לה שישקלו מה לעשות בהמשך. היא היתה נרגשת מאוד מההתערבות שלנו - גם אם לא הצלחנו להועיל הרבה ברמה המעשית, עצם הדיבור איתה, האהדה, הניסיון לעזור לה לפתור באופן קונקרטי את בעית האיסוף של הילדות, גרמו לה להרגיש פחות אבודה. חשוב לציין, שהיו מכוניות לא מעטות שכן הורשו להסתובב במקום - ולאחר בדיקה התאמת החשד שאלה היהודים, שנהנים כאן מהסדרי תנועה שונים מאלה שחלים על אזרחי ישראלהערבים.במחסום קלנדיה התור היה עמוס נורא, ירון, מפקד הפלוגה החדשה של ההנדסה הקרבית, הסביר שיש התרעות על פיגוע נגד חיילים במחסום. לכן הרחיק את כל התור מעמדת הבידוק, דבר שמאט כמובן את המעבר וגורם לאנשים להידחס שם עוד יותר. ירון גם הסביר שהוא ניסה לארגן תור נפרד לנשים, ילדים וזקנים, אבל בגלל שהפלסטינים "מתערבבים" כל הזמן והצעירים מנסים "להידחף" לתור ההומניטרי שלו, הוא נאלץ לבטל את המחווה. הרגיז אותו גם שהפלסטינים נדחפים כל הזמן קדימה, ולא מכבדים את המרחק שהוא רוצה לשמור בינם לבין החיילים. אחרי שדיברנו איתו הוא נעתר ופתח תור נפרד לנשים וזקנים, אבל הבטיח לנו שתיכף נראה איזה "בלגן" זה עושה לו. המשמרת עברה בסימן הניסיונות החוזרים ונשנים של ירון למנוע את ה"בלגן": התור המהיר נפתח ונסגר כמה פעמים, בשלב מסויים הורחקו כל האנשים עד לסככה הצפונית, החיילים עמדו במרחק עשרה מטרים מראש התור והפלסטינים נדרשו לעבור "וואחד-וואחד" - הכול, כפי שהסבירו החיילים עצמם, כדי לשפר את השליטה. שני חיילי משטרה צבאית, חמדה וגיאורגי, ה"פליטים" של היחידה שפורקה לפני כחודשיים, ניסו כמה פעמים לזרז אתההליכים. הביטחון והניסיון שלהם מאפשרים להם להעביר אנשים במהירות עצומה, והם אכן עשו זאת בכל פעם שירון התרחק בעניין כזה או אחר, אבל ננזפו בכל פעם שחזר. שוב נתקלנו גם בפרצי היצירתיות של החיילים מול המעוכבים. קבוצה של שבעה מעוכבים
שנתפסו במחצבה הגיעה למקום לקראת ארבע וחצי. אחד החיילים, ישי, לקח אותם הצידה אחד-אחד לבדיקה גופנית, שנערכה בשטח הפתוח ליד התצפית. ישי הסביר שזה הנוהל, כך הם נהגו גם במחסום הקודם שלהם בשכם, ואם לא נתקלנו בזה עד עכשיו, כנראה שהיחידות הקודמות לא עבדוכמו שצריך. בהמשך שמנו לב שהמעוכבים יושבים כולים עם הפנים למחצבה, וכשניסינו לברר מה קורה, נתקלנו בכל מיני תשובות: בשלב הראשון נאמר לנו שאיש לא אמר להם לשבת כך, אולי הם פשוט מנסים להפנות את הגב לרוח. אבל אחרי ששמענו במו אוזנינו שהחייל בתצפית דורש מהם לשבת בצורה הזאת, הושמעו שני הסברים נוספים: ראשית, האנשים האלה עברו עבירה חמורה ולכן צריך לדאוג שהישיבה שם לא תעבור עליהם בנעימים - כאילו לא די בעצם העיכוב, שנמשך הפעם שעתיים וחצי בקור עז. ההסבר השני היה בטחוני-צה"לי - "אי-אפשר שהם ישבו כאן שעות ויראו איך אנחנו עובדים." כשאמרנו לחיילים שגם מי שעומד שעה בתור רואה בדיוק את נוהלי העבודה שלהם, הם הסבירו לנו, כמובן, ש"זה לא אותו הדבר." בסופו של דבר הסמל של המחלקה, יהושע, הורה לאפשר למעוכבים לשבת כרצונם, אבל נדרשה עוד התערבות או שתיים כדי שהחיילים אכן יישמו את ההוראה שלו. גם כאשר בדיקת הפרטים של המעוכבים נגמרה סוף-סוף, ויהושע העביר את התעודות שלהם לחייל בתצפית כדי שיחזיר אותן לבעליהן, החייל שוב נקט יוזמת ענישה משלו. הוא החזיר את התעודות לכולם, אבל השאיר אצלו תעודה של אחד המעוכבים, שבזמן ההמתנה הארוכה הרבה להתלונן ולהתווכח איתו. לנו אמר שהתעודה עוד לא חזרה מבדיקה, אבל יהושע הבהיר שכל התעודות כבר נבדקו. שוב היינו צריכות ללחוץ על הסמל כדי שיראה מה החייל שלו עושה בשטח, ורק אז הוחזרה התעודה והאיש שוחרר. נמשכת המגמה של השבועות האחרונים - באופן כללי החיילים מנומסים יותר, הנהלים מוקפדים יותר, המרווחים הקטנים של שיקול הדעת מצטמצמים. המחסום תרבותי יותר, ואנושי הרבה פחות.