ג'וברה (כפריאת)

בוקר מתסכל במיוחד. החלטנו להתפצל לתחילת המשמרת. רותי ואני נפגשנו ליד שער 700 (אירתח) ב-06:30 לראות אם קוימו ההבטחות של המח"ט לדפנה בנאי ואם הפועלים - ובמיוחד הפועלות - יצאו בשעה מוקדמת. מה פתאום. הפועלים אכן יצאו בחמש חמישים, הפועלות עדיין שם.השוטרות הצבאיות כלל לא נראו באופק. אינספור טלפונים שלנו לקמיל ולעוזרו איעד, כולל ניסיון לצלצל לחטיבה והשארת הודעה, כולל ביקור של איעד במקום, לא מניבים תוצאות. בשלב מסוים נראה שמדובר במשחק כוחות בין המת"ק לחטיבה, חוץ מהבלגן שלא ייאמן, יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה. כדאי שהצבא יבדוק את עצמו, איך הוא מתנהל בעניין הזה. בשרירותיות, ברשעות, באי-סדר. מה זה הדבר הזה, שקבוצה של כמה שוטרות צבאיות, שאף פעם לא מגיעות בזמן לבדוק את הפועלות, קובעות את סדר היום וגוזלות את פרנסתן של מאות עובדות קשות-יום, וגם (אולי למישהו זה יהיה אכפת יותר) של חקלאים ישראלים שהעובדים שלהם לא מגיעים כמעט עד הצהריים. אנשי המת"ק באמת עשו הפעם כמיטב יכולתם (ראינו ושמענו), וכך גם הסמ"ר מפקד מחסום ארתאח- 700. בחטיבה נשארו אטומים לכל הבקשות והטלפונים. בשלב מסוים שמענו שהחייל נענה שהשער ייפתח "בעגולה תשע". לצערנו, כך גם היה. הנשים באמת הורשו לצאת "בעגולה תשע". בין לבין הן ניסו את מזלן במחסום ג'בארה, כמובן ללא הצלחה. כל זה לאחר שהן נמצאו שם (לפי עדות החיילים) משלוש וחצי לפנות בוקר. שבוע ושבועיים לפני כן נאמר לנו שהן "קיבלו עונש" כי לא התנהגו יפה. ומה הפעם?בג'בארה עצמה התנהלו העניינים יחסית בסדר. בשני מקרים הוכיחו חיילים רצון טוב: בשער הילדים (שנפתח בזמן) הורשתה קבוצת קשישות לעבור למרות שהיו אמורות לעבור בשער השני בלי לטרטר אותן, ובמחסום ג'בארה הורשה בעל רישיון (לא חקלאי) להיכנס עם החיה המסוכנת שלו, חמור רתום לעגלה. רשמה אלינוער