חווארה

היינו בדרכנו להראל כנפו (דו"ח נפרד ישלח) ונכנסנו למוסך בחווארה להחליף נורה במכונית של חנה (מומלץ !) כשמונית צהובה עצרה לידנו וביקשה שנבוא לבית קרוב כי יש שם משפחה הכלואה ע"י חיילים.הבית בן 2 קומות מרוחק קמעה מהכביש הראשי ושביל גישה מוביל אליו. על גגו התנוסס לתפארת דגל ישראל ועל חלקו הקדמי נפרשה רשת הסוואה. כל התריסים בבית היו מוגפים ודלת הכניסה נעולה. דפקנו בדלת וחייל פתח ושאל מה רצוננו. "לבקר את המשפחה הגרה כאן". הוא היה נבוך ואמר שישאל את מפקדו. המפקד סרב ואנו נשארנו בחוץ.מבפנים ששמענו את קול בכיו של תינוק, דפקנו על התריס ושלביו נפתחו. מאחוריהן ראינו עיניים. אומללות. מפוחדות. האיש סיפר לנו שלפני 4 ימים השתלט צה"ל על הבית וכלא את דייריו בפנים. 20 איש, 5 משפחות ובהן תינוקת בת חודש, תינוק בן 3 חדשים ועוד ילדים, נשים ובעל הבית הישיש. הטלפונים נותקו, הטלפונים הניידים נלקחו מהם. נאסר עליהם לצאת או לפתוח את החלון. רק היום, לאחר 4 ימים הורשו הילדים לראשונה ללכת לבית הספר. כל קשר עם העולם החיצון נאסר עליהם. "ומה עם אוכל?" שאלנו. "יש לנו עדיין". מראה העיניים המתחננות אלינו לעזרה דרך חרכי התריס לא מרפה ממני. איזה זכות בעולם יש למישהו, ואפילו אם הוא צבא כובש, לכלוא כך אנשים חפים מפשע? ילדים, תינוקות? האם אינם צריכים לתת את הדין על התעללות כזו?פצחנו בטלפונים לכל העולם, למוקד, לרופאים לזכויות אדם, לתיקשורת. הרופאים גם כן פנו לתיקשורת.לבסוף הידיעה שודרה בגלי צה"ל, ונטע אפילו העבירה את הטלפון שלה דרך שלבי התריס אל הנצורים והכתב ראיין אותם ושידר זאת, ודרך כרמלה מנשה בחדשות השעה 16.00 ו-17.00 .ב-16.30, בדרכנו חזרה הביתה התקשר אלינו בעל הבית - החיילים יצאו מהבית ויושביו יצאו לחופשי.הפגישה עם המח"ט הייתה שאלתנו הראשונה אודות דיירי הבית, והוא אמר שבוצע לגביו נוהל "אלמנת קש". זו הייתה טעות, הוא לא ידע על כך, והוא ידאג לפנות את הבית.תשאלו מהו נוהל "אלמנת קש" ? נציג דובר צה"ל הסביר לי - זהו נוהל בו צה"ל תופס בית על ציר תנועה ראשי ומקים בו מארב. כדי לשמור על חשאיות ועל מנת שדיירי הבית לא יזהירו את הנוסעים בדרך (הפלסטינים, כמובן) הם נכלאים ונאסר עליהם לקיים כל מגע עם העולם החיצון (כמה זמן עוד הם היו נשארים כלואים אילוליא התערבנו?).. ומייד גם מניפים את דגל המדינה ופורסים רשת הסוואה כמקובל בבתים פלסטינים !שאלה אחרת היא, אם יש נוהל כזה, סימן שהדבר נעשה , אולי אפילו דרך שיגרה, על כמה כאלה אנחנו לא יודעות?