אבו דיס (הפשפש) חומת ההפרדה סוגרת על התושבים

10:30-11:00 : מעבר בחומה ופגישה עם הלמוט מההוספיס הנצור11:00-13:00 :

מת"ק פלסטיני אבו-דיס13:00-13:30 : חזרה דרך החומה ופגישה שנייה עם הלמוט מההוספיס טלפונים בעניין ההוספיס המעבר אל המת"ק הפלסטיני דרך נהר של בוץ לאורך חומת אבו-דיס החדשה.

בהגיענו לחומת אבו- דיס, [מהצד הירושלמי דרך הר הזיתים], לאחר יומיים שלא היינו במקום- ראינו שהקבלנים התקדמו כ10-20 מטר בבנייתה. נוספו עוד כ10 קירות בטון מודולריים העומדים עתה על הכביש הישן לים המלח. הקירות החדשים צמודים לחומה הישנה מימין על יד המסגד ומשמאל בתחילת העלייה לעזרייה.

החסימה היא טוטלית. החומה החדשה, מפלצתית בממדיה, אפורה, חשופה, וחסרת פנים, מתרוממת לגובה עצום. היא אפילו לא נכנסת לפריים של המצלמה. וזו הישנה על ידה, זו

שגובהה רק שני מטרים, זו שגרמה לכל כך הרבה סבל, דווקא היא נראית פתאום אנושית, מתגמדת ומעוררת געגועים לימים עברו. ימים בהם אפשר היה לקפוץ, לטפס ולעבור.

המקום היה נטוש, אזור רפאים ודמדומים. כלי העבודה של הקבלנים - המנופים והבאגרים דממו. כל המולת המעבר פסקה. לא פלסטינים, לא מהצד הירושלמי ולא מהצד השני, לא רכבים, לא תחנת דלק, לא משמר הגבול, לא רכבי חברת השמירה של החומה - כלום.. להוציא את בעלי חנויות המכולת לא היה איש.מבית המלון הנטוש " cliff hotel ", גלש נהר

בוץ שהגיע עד הקרסול בשעה שהלכנו- דשדשנו- שקענו- גלשנו- במעלה מה שהיה פעם שביל מגעיל ומדכא. מולנו הגיח סוס גאה ועליו שני נערים פלסטינים. הם שעטו במורד נהר הבוץ אלינו, עשו כמה סיבובים ונעלמו.

מיכל מצאה פרצה בין הבלוקים של החומה הישנה ע"י המסגד. צילי מזהירה שמדובר בפרצה לרזות בלבד. אפשר יהיה להשתמש בה עוד זמן קצר עד שתוחלף בקירות החדשים. בינתיים אפשר עוד לעבור דרך המלון, בין ערמות החצץ, החול, ודרך מבוך קירות הבטון השכובים על האדמה, מחכים בסתמיות למנוף שירים אותם ויסתום סופית את המעבר בין שני חלקי העיר.

כמעט הגענו למלון כאשר ראינו איש רץ בעקבותינו במעלה ההר. הוא קרא לעברנו והגיש לנו את הפלאפון שבידו. רוני - הייתה על הקו. הלמוט , בעל הפלאפון, עובד מזה שנתיים בהוספיס Notre Dame de Douleur/ ההוספיס ההוספיס ממוקם 150 מ' ימינה, מתחנת הדלק [ לשעבר] במעלה הדרך המובילה לבית המלון. מרוני ומהלמוט הבנו שההוספיס נצור בגלל ים הבוץ שסביבו. למרות המרחק הקצר מתחנת הדלק, מזה יומיים, בגלל עבודות החומה, אין גישה למקום אלא ברכב עם הנעה קדמית.

בהוספיס מאושפזים מעל ל50 חולים סופניים, חציים מרותקים למיטה. בגלל העבודות, נפגעה מערכת החשמל, וההוספיס היה צריך להפעיל גנרטור חירום, להאיר את המקום. בגלל הבוץ, לא הגיע מזון, לא הגיע סולר וקרובי המשפחה שהם חלק מהכוח המטפל החיוני לחולים, לא יכלו להגיע. חומת ההוספיס נפגעה מאחד מהכלים הכבדים. לא הייתה שום גישה למקום.

רוני יצרה קשר עם רן כהן, ותמי פנתה לעיתונות ולחברי כנסת נוספים. צילי ניסתה בחוסר הצלחה להגיע למיכי לוי. מלשכתו נאמר שנפנה לעירייה. מאוחר יותר, לאחר שחזרנו הביתה,

מיכל פנתה לעירייה, שם טענו שהאחראיים הם חברת החשמל הפלסטינית בעזרייה. הם הבטיחו לטפל. לגבי מצב הכביש, מיכל הגיעה עד משרד הביטחון, ליהודה שמר מיחידת הבינוי, והוא אמר שיטפל מיד. מכל הגורמים האלו, משהו זז והלמוט אמר שכבר אחה"צ התחילו לסדר את הכביש. הצוות של מיכל יהיה במקום מחר בבוקר והם יעקבו אחר ההתפתחויות.

איך אפשר להשאיר חולים סופניים ללא מזון, ללא חימום, ללא גישה לאמבולנס? איך אפשר? מעקב: [בשבת, ה-17.1.04 , יצאתי שוב למקום עם מיה. הבוץ התייבש, חלקו נערם בצד החומה בדרך המובילה למלון. רכבים רגילים יכלו לנוע בכביש. בשיחה עם מיכל ז שהייתה ביום אתמול במקום, היא אמרה שבדקה במו ידיה שאכן הונח חצץ על הדרך. אנחנו לא ראינו זכר לכך. יתכן והשכבה שהניחו הייתה כל כך דקה שכבר התפזרה. ברור שהגשם הבא יחזיר את המצב לקדמותו, וההוספיס יישאר ללא גישה שוב.

מיכל אמרה שתטלפן מחר ליהודה ש, וגם תדבר עם הלמוט ורוני ה. ] המת"ק הפלסטיני של אבו- דיס Abu Dies D.C.L Office [district coordination liason office] המת"ק הישראלי-סגור,

ידיו של המת"ק הפלסטיני כבולותה מת"ק הישראלי באב-דיס הנמצא בגבול בין עזרייה ומעלה אדומים סגור לקהל הפלסטיני , מזה 3 חודשים. מת"ק זה משרת כ-50-60 אלף איש מעזרייה, אבו-דיס, סוואחרה וזעיים. מדובר באוכלוסייה עירונית בעיקרה, הקשורה בתבור, בפרנסתה, בשירותים רפואיים ושירותים לימודיים במזרח ירושלים. היום, כאשר החומה החדשה מזדחלת מצפון ומדרום מערבית ל3 שכונות אלו, הן נקרעות באחת ממרכז החיים אליו הן משתייכות. כל רקמת החיים שלהן מתערערת.

כדי להמחיש: חולה הגר באבו-דיס או בעזרייה נמצא מרחק של 5 דקות ברכב מבית החולים הפלסטיני- מוקסאד, ו10 דקות מבית החולים אוגוסטה ויקטוריה אלא שחומה מפרידה בינו לבין בתי החולים. הוא צריך לנסוע לזעיים במעלה אדומים, לחכות עד שיעבור את המחסום, להקיף את ירושלים מהגבעה הצרפתית ולחזור דרומה לבתי החולים הנמצאים בצד הישראלי של החומה. זה יכול לקחת מ40 דקות עד 3 שעות, תלוי בתנועה ובמצב במחסום.

דוגמה נוספת: שליש מתושבי סוואחרה נותרו בצד המזרחי של החומה. אחיהם, קרוביהם, ילדיהם,בתי הספר שלהם וגם בית הקברות שלהם נמצאים בצד הישראלי- בשכונת ג'אבל מוכבר. ביניהם עוברת החומה. איך עוברים לבית הספר? איך קוברים את המתים? אילו אישורים צריך? מי מנפיק אותם? לא ברור. לא ברור אם יהיו שערי מעבר ואיפה הם יהיו. יתרה מזאת, כמו בשכונות אבו- דיס ועזרייה, גם בסוואחרה - מזרח, ישנם כמה אלפי פלסטינים בעלי תעודות זהות ירושלמיות. אם לא ישלמו את הביטוח הלאומי תישלל מהם זכות

התושבות הירושלמית. במהופך, בתוך ירושלים, מהצד המערבי של החומה ישנם פלסטינים בעלי תעודות זהות "שטחים". הם אינם יכולים לצאת מפתח ביתם. אם יצאו ייחשבו לשוהים בלתי חוקיים [שב"כים]. כל מגבני"ק בדרך יכול לעצור אותם על כך. הכרנו מרצה מהאוניברסיטה באבו -דיס הגר בבית ששיך מזה דורות למשפחתו, ונמצא בצד הישראלי של אבו-דיס. הוא אינו יכול להגיע לעבודתו. הוא הלך לשלם את מסי הארנונה ובדרך נעצר ע"י כוחות מג"ב. אם לא ישלם את הארנונה, או את חשבון הטלפון או הטלוויזיה, הוא יאבד את זכות התושבות.

המצב הוא בלתי אפשרי וגובל בטירוף. טרי בולטה, חברתנו, שייכת למשפחה ירושלמית וותיקה. בעלה סאלח, הוא בעל תעודה ירוקה- שטחים. הם גרים על החומה ממש, בצד הישראלי. לבעל אין "זכות" לצאת מביתו. עכשיו בגלל החומה גם לא יוכל להגיע לצד הפלסטיני- הוא לכוד, חסר סטטוס, חסר מעמד חוקי. אלו בעיות אופייניות לשכונות אלו. ודווקא כאן, כשהבעיות הסטטאטוריות והאדמיניסטרטיביות כל כך בלתי פתירות, דווקא כאן המנהל האזרחי נועל את שערי המת"ק הישראלי. כדי להבין את פני השטח, חשוב לציין ששלושת השכונות המזרח ירושלמיות, המנותקות מירושלים באמצעות החומה ממערב, מנותקות מרמאללה והצפון במחסומים: זעיים, וחיזמה.

שכונות אלו מנותקות גם מהדרום מאזור בית לחם וחברון בגלל המחסומים הפנימיים : " מחסום ואדי נאר הקונטיינר"{ סמוך להתנחלות קידר}, ומחסום נוקדים, או זעתרה, [ סמוך להתנחלויות נוקדים ותקוע ]. אם יש כתר על בית לחם, יחידות מג"ב בשטח לא מאפשרות מעבר בציר המחבר את סוואחרה עם עבדייה, בית צחור ובית לחם, למרות שהכביש עצמו עובר בשטחי B I A, בהם ע"פ הצבא מותר לרכב פלסטיני לנוע. אם אין כתר על בית לחם- האוכלוסייה נתקלת בהמתנה ארוכה, עיכוב, וסתם שרירות לב של שוטר מג"ב שמחליט לא לתת להם לעבור,

מדובר גם ברופאים ורכב שמוביל תרופות. מי שרוצה לעבור מסוואחרה לאזור חברון, יתקל אחרי מחסום הקונטיינר ונוקדים במחסום אפרת, [ לעיתים מאוייש ולעיתים לא], ואח"כ יגיע למחסום עציון- על ציר 60. ההוראות אודות התנועה של רכב פלסטיני על ציר 60 משתנות, לפי הנחיות מח"ט עציון, ואלוף הפיקוד קפלינסקי, מצב הפעילות המבצעית של כוחות צה"ל, וההחלטות אודות " הקלות" הניתנות ישר ממשרד ראש הממשלה.

ובכל זאת, למרות כל הקשיים, המת"ק הישראלי של אזור מזרח ירושלים-סגור.מדוע המת"ק סגור מזה 3 חודשים? - בגלל שיפוצים. מי נתן את ההנחיה?

תת אלוף אילן פז, ראש המנהל האזרחי. מה ההסבר לכך? הכל בגלל אותו פיגוע במת"ק טול כארם, כאשר פלסטיני התפוצץ עם מטען לגופו על חלון המת"ק וגרם לפציעה קלה של החייל שישב מאחורי החלון. מאז נערכו כל המת"קים הישראלים והזדיינו באמצעי ביטחון מוגברים כגון: חלונות משוריינים, גדרות ושערים מסתובבים הנשלטים מרחוק באופן חשמלי ע"י חייל השומר במקום, והקפדה מבצעית על שמירת שטח סטרילי בשטח שלפני דלפקי קבלת הקהל.

משום מה, התעכבו השיפוצים במת"ק אדומים. האחראי על המקום- רפי אמסלם, מקבל את הפניות המועברות אליו מהמת"ק הפלסטיני, מעבד אותם באמצעות השב"כ והגורמים הממשלתיים ומחזיר את התשובות למנהל המת"ק הפלסטיני סאלח באדר. מנהל המת"ק הפלסטיני של אבו-דיס, סאלח באדר נפגש כבר עם נשות מחסום watch [ראו 2 דוחות של אילנה ד בנושא], והוא נכון לפגישה נוספת אתנו בקרוב. הבעיה העולה מהדו"חות של אילנה וממה שראינו במקום היום היא שהוא אינו מקבל מענה שוטף ורציני לפניותיו. זה בניגוד למה שנאמר לנו בפגישה שהייתה לנו עם אילן פז: "כל פנייה המועברת מהמת"ק הפלסטיני מטופלת תוך 3 ימים לכל היותר ע"י המת"ק הישראלי". כפי שראינו היום, אפילו המקרים הרפואיים הדחופים אינם מקבלים אישורי כניסה לישראל. [מקרים ספציפיים בהמשך].המת"ק הפלסטיני ממוקם באבו-דיס, בבניין מפואר בעל עמודים כתומים, במורד הדרך מהפרלמנט הפלסטיני.

לאחר שהתבוססנו בבוץ, הגענו למשרד המהודר של סאלח באדר עם משקעים כבדים לרגלנו [וגם בלבנו]. המשרד של סאלח מהודר באופן מנקר עיניים ביחס למצוקה שהוא אמור לטפל בה. סאלח קיבל אותנו בסבר פנים, אך מיהר לפגישה עם נציגי הצלב האדום.

בקשות לאישורי כניסה לישראל מסיבות רפואיות1. א., תושב אבו-דיס [מזרח], "תעודת שטחים", אב לשני ילדים שנכוו קשות לפני שנה וחצי. הכרנו את א. במת"ק הפלסטיני באבו-דיס. האב , ששני ילדיו בני 10 ו 12, נשרפו ונפגעו קשות לפני שנה וחצי, כתוצאה מתאונה, בא לבקש אישור כניסה לישראל לו ולילדיו. הילדים עברו טיפולים נוראיים בבתי חולים ירושלמיים [ישראליים ופלסטיניים], וזקוקים לטיפולים מתמשכים נוספים. האב, א. סיפר שהטיפולים עלו 400 אלף שקלים עד עכשיו. את רוב הכסף מימנה הרשות הפלסטינית, השאר, כ65 אלף היה צריך לממן מכיסו. כל התקופה הזו, הוא אינו עובד וכל זמנו מוקדש לטיפול בילדים.

א. הגיע למת"ק היום, לקבל אישור לקחת את ילדיו למרכז רפואי בירושלים- הנקרא מעלה דפנה, למדוד להם בגדי לחץ רפואיים העוזרים במקרים כאלו. לאב אין כרטיס מגנטי, ולא ..נותנים לו אישור כניסה לישראל. אם נותנים זה ליום אחד בלבד. קשרנו את האב לרופאים לזכויות אדם שיעזרו לו בהשגת האישור. 

. מ. תושב אבו דיס, מהצד המזרחי של החומהמקרה נוסף של אב שבא לקחת אישור מהמת"ק: בתו, בת שנתיים ימים, מאושפזת במצב של טישטוש וחוסר הכרה, מחוברת לצינורות לקבלת מזון, בב"ח פלסטיני מזרח ירושלמי- אוגוסטה ויקטוריה. מצב זה נמשך 4 חודשים, והתחיל עם חום גבוה והתכווצויות של הפעוטה. האם קבלה אישור להיות עם בתה אך לאב מסרבים לתת אישור. בזמנו קיבל אישור כניסה למשך שבוע, משום מה, מהמת"ק הפלסטיני בבית לחם. תוקף האישור: מה21-27.10.03. אישור זה פג תוקפו. למ. אין כרטיס מגנטי. גם במקרה זה קשרנו את האב עם הרופאים לזכויות אדם

. 3.. פ, בעל "תעודת שטחים" תושב אבו-דיס [מזרח], נשוי לפלסטינית בעלת ת.ז כחולה, בן 35, אב ל2. לילדים תעודות זהות כחולה. ניסיונות לאיחוד משפחות סורבו. אמו של פ, חולת סרטן במצב קשה, גרה בעזה. היא טופלה בבית החולים תל-השומר ושוחררה, כנראה במצב קשה מאד, לביתה. הבן הגיש בקשה לאישור מעבר לעזה, לראות את אמו, אולי בפעם האחרונה, אפילו ליום אחד. מיכל נתנה לו את הטלפון של הרופאים לזכויות אדם והיא תהיה אתו בקשר. מכל מה שראינו עד כה, סיכוייו לקבל אישור מעבר לעזה קטנים. נראה לנו שהמת"ק הפלסטיני חסר אונים לחלוטין, אפילו במקרים רפואיים דחופים…. צילי