מתק

המת"ק הישראלי של אזור שכם- [2 ק"מ ממחסום חווארה ] 10:00-15:00 , יום חמישי, 5.2.04 צילי ג(דווחה), תמי ג, אסתי צ כללי: מיקום: מת"ק שכם ממוקם כ-2 ק"מ מזרחית לצומת חווארה, דרומית לשכם - עיר המחוז של האזור כולו. צומת חווארה היא צומת מרכזית ביותר היות והיא יושבת על מפגש עורקי תנועה חיוניים ומקשרת בין כביש 60 וכביש 57 [ כבישי אפרטהייד], כביש 557 [ המוביל להתנחלות איתמר [, והכבישים "הפלסטיניים" המובילים צפונה ומערבה לתוך העיר שכם. [ראה תיאור בהמשך]. על הצומת יושב מחסום חווארה , מחסום ענק, מאובזר במבנה של גלאי מתכות, דרכו עוברים באופן יומיומי המוני פלסטינים בדרכם משכם ולשכם ובין הכפרים באזור. אוניברסיטת אל נג'אח בשכם מהווה מרכז לימודי לסטודנטים מכל הגדה. כך, בימי רביעי אפשר לראות עומס רב במחסום בשעה שהסטודנטים מתפזרים לבתיהם לסוף השבוע. המחסום עצמו מחולק ל2: בחלקו הצפוני ממתינים לבדיקה אלו היוצאים משכם, בחלקו הדרומי - אלו הרוצים להגיע לשכם. המרחק בין שני חלקי המחסום הוא כמעט 500 מ'. המעבר הוא רגלי, דרך ללא מחסה, קשה במיוחד לאימהות עם תינוקות ומטלטלים, לחולים, זקנים ,לילדים קטנים ולנכים. היות ואין מעבר לרכב פלסטיני, מתקיימת תנועה של חמורים עם עגלות הנושאת את החבילות והמטלטלים של הקהל מצד אחד של המחסום למשנהו- ממקום ההורדה של המוניות למקום האיסוף. כל מעבר כזה, עולה לפלסטינים בדמי נסיעה נוספים. ההתקהלות לפני המחסום [בשני קצותיו], מגיעה לעשרות, לעיתים אף למאות אנשים. זמן ההמתנה יכול להגיע לשעות ארוכות. [ראה דוחות מחסום watch בהמשך]. המעבר דרך גלאי המתכות, [ מסלולים נפרדים לגברים ונשים], נעשה מול תת מקלע שלוף של חייל היושב מול הנבדקים כאשר הוא ממוגן מאחורי קוביית בטון. חייל וחיילת חמושים בודקים את המסמכים והאישורים הנדרשים של הבאים וההולכים במסלולים . בין שני חלקיו של המחסום [הצפוני והדרומי], יורד מזרחה כביש 557, [לאיתמר], וממנו מתפצל כביש קטן יותר לכיוון הכפר עוורתא. מיד אחרי הצומת מזרחה , בין שטחי אוסלו b ו c , נמצא בסיס צבאי ובצמוד לו קיוסק מתנחלים המשמש אותו. אם סובבים את הבסיס, בדרך עפר בוצית מגיעים לאזור קבלת הקהל של הפלסטינים. המת"ק ממוקם, כבשאר המקומות, בקצה האחורי של הבסיס כאשר החלונות לקבלת הקהל, ומקום ההמתנה נמצאים מחוץ לבסיס עצמו . [בעניין זה היה ויכוח עם ראד הרמת"ק]. כבשאר המתקים- מודגשת ההפרדה המוחלטת בין הכובש והנכבש. הכובש יושב בתוך הבסיס וחלונותיו פונים אל המתחם המגודר שמחוץ לבסיס שם נמצאים הפלסטינים. קהל היעד: המת"ק משרת את תושבי העיר שכם ואת כל הנפה כולה. מדובר ב- 180000 איש [לדברי ראש המת"ק של האזור]. הגישה: צריך אישור - כדי לקבל אישור. גם בהשוואה למת"קים אחרים שראינו - הגישה למת"ק שכם בעייתית במיוחד. כל מי שבא מכיוון שכם ופאתיה, או מהכפרים הצפוניים או המערביים הסמוכים לה, [חווארה, בורין, מדמא, ג'ית, צארה, תל, בית איבא, קוסין - לדוגמה ], חייב לעבור במחסום חווארה ולהציג שם אישורי מעבר במחסומי כתר. מי שבא ממזרח לחווארה, צריך לעבור במחסום בית פוריק.- שם נבדקות תעודותיו. גם במת"ק זה, צריך אישור כדי לקבל את האישור. אך אין מדובר פה בשני מחסומים בלבד, אלא במערכת כבישי אפרטהייד, מחסומים ומכשולים המשתקת את התנועה הפלסטינית, במטרה "להגן" על ההתנחלויות ולאפשר זרימה שוטפת של תנועת רכבים של מתנחלי האזור. מדובר בקומץ התנחלויות קיצוניות במיוחד, [יצהר או תפוח לדוגמה], שיושביהם, גברים נשים וטף, מונים כמה מאות איש בלבד. התנחלויות אלו משתקות את זרם החיים של 180,000 פלסטינים באזור שאין לו מגע עם הקו הירוק, וזאת באמצעות המחסומים הפנימיים. מחסומים אלו הם מחסומים פוליטיים להנצחת ההתנחלויות והכיבוש. הם אינם מגינים על אזרחי מדינת ישראל ואין להם הצדקה ביטחונית. כדוגמה: מחסום חווארה מרוחק כ-25 ק"מ מהקו הירוק ועוד 25 ק"מ מנהר הירדן. אם מסתכלים על האזור שסביב מת"ק שכם-חווארה, אפשר לראות שטבעת ההתנחלויות המכתרות את שכם - שבי שומרון, קדומים, יצהר, איתמר ואלון מורה - מוגנת ע"י טבעת תואמת של מחסומים פנימיים המונעת מהפלסטינים כניסה ויציאה מהעיר:מחסום דיר שארף ובית איבה משתק את הכניסה לעיר מצפון מערב כדי "להגן" על ההתנחלות שבי שומרון. מחסום סארה משתק את התנועה לעיר ממערב, כדי "להגן על קדומים", מחסום חווארה יחד עם מחסום תפוח משתק את התנועה מדרום כדי "להגן" על ההתנחלויות : יצהר, תפוח ואיתמר, מחסום בית פוריכ משתק את התנועה ממזרח ומצפון לשכם כדי להגן על ההתנחלות אלון מורה. לא ראינו שקיים שרות אוטובוסים למת"ק. פלסטינים שהגיעו למקום באו ברכב פרטי או במוניות פלסטיניות. לעומת זאת, נכחנו שתנועת האוטובוסים המורשים אינה סדירה ומוכתבת ע"י המצב במחסומים ובהחלטות הגורמים הצבאיים. בדרכנו למת"ק, [ הגענו ממערב, מכפר סבא דרך קלקיליה], על כביש 55, בצומת בו הכביש מתחבר עם כביש 60, על יד הכפר ג'ית, ראינו התקהלות של 20 איש. הם רצו להגיע לשכם, אבל, בגלל החלטה של הצבא שחסם את המעבר בסרה הסמוכה, הם לא יכלו לעבור. הם חיכו במשך שעה וחצי לאוטובוס המוסדר [בעל אישורים מיוחדים] אך לשווא. מכאן, שגם אם קיים שרות אוטובוסים למת"ק, אתה עלול להיתקע במקום בחשכה, בחלקו האחורי של מחנה צבאי, ללא אפשרות להגיע הביתה. זמני פתיחה: המת"ק פתוח מ08:00 עד 15:30 בלבד. לדברי הרמת"ק אם יש צורך נשארים עד שכולם מטופלים. המבנה הפיזי: שביל הבוץ המוביל אל חלקו האחורי של הבסיס הצבאי הוא אזור החנייה למכוניות המגיעות למת"ק. בפתח המתחם המגודר של המת"ק- מגדל שמירה עם חייל חמוש. נכנסים דרך שער פתוח לאזור "ההמתנה". המעבר הוא בסמוך לשירותים. אזור ההמתנה מגודר מכל צדדיו, מקורה באופן חלקי בלבד. לרוחבו שורות של ספסלי פלסטיק הפונים אל הדלפקים הנמצאים מאחורי גדרות נוספים והמעבר אליהם דרך שער מסתובב. מי שממתין לתורו, יכול לצפות מולו, מבעד לגדר, בחלונות המת"ק, ובמתחם הסטרילי שבקידמתם. הבעיה היחידה- הספסלים "עומדים" בתוך שלולית מים עקב הגשמים. לכן העדיפו הפלסטינים לשבת על "גב" המושב ולא על המושב עצמו. הרמת"ק אמר שהזמין כבר שיפוץ למקום כדי לפתור את הבעיה. הדלפקים עצמם, מקורים באופן חלקי בלבד, פונים כבשאר המתקים מתוך מבנה טרומי היושב בתוך הבסיס הצבאי. הקיר החיצוני של המת"ק צבוע לבן, החלונות האטומים ומתקני האינטרקום מברזל - בכחול. השטח הסטרילי נקי. [ יש צילומים]. האשנבים : כבשאר המת"קים, מדובר בחמישה דלפקים: חלון 1- של המשטרה, חלון 2 וחלון 3- לכרטיסים מגנטיים, חלון 4 וחלון 5 לקבלת אישורי מעבר לישראל ואישורי מעבר במחסומים הפנימיים. איוש סוגי הפניות וקצב קבלת קהל: היות ולא יכולנו להתקרב לדלפקים, איננו יודעות באיזו מידה היו מאוישים. חלון המשטרה היה סגור. יחד עם זאת, בניגוד למקומות אחרים, לא היה לחץ של ממתינים. במקום היו כעשרים פלסטינים שהתחלפו לסירוגין. רובם באו לבקש כרטיס מגנטי. מהפלסטינים שמענו שמגיעם כ200 אנשים ביום למת"ק. רובם - בקשו מבקשים כרטיס מגנטי. מספרים דומים נמנו מצד הרמת"ק. הנפשות הפועלות: ראש מת"ק שכם - סגן אלוף ראד מנסור סרן מחיל המודיעין בשם אלעד, חיילים בדלפקים.[לא יכולנו לראות אותם כי לא הורשנו להתקרב]. חייל חמוש שיצא למתחם הסטרילי. נשות מחסום watch נפגשו כבר לפני מספר שבועות עם ראד, שקיבל אותן בסבר פנים בתוך הבסיס הצבאי. כאשר הגענו הפעם, ללא הודעה מוקדמת, מהכניסה של הפלסטינים, [בניגוד לבקשתו של הרמת"ק], ועמדנו ב"אזור ההמתנה" שמחוץ לשטח המגודר של הדלפקים ,[ מחוץ לשטח הסטרילי], ניסו חייל חמוש וסרן אלעד להרחיק אותנו מהמקום באיומים שיביאו משטרה לעצור אותנו, ושהמקום הוא שטח צבאי. טענו שזהו שטח אזרחי לחלוטין, והוא נמצא מחוץ לבסיס ומיועד ממילא לאזרחים הפלסטינים. החייל הצמוד לסרן אלעד וגם אלעד עצמו, דיברו בבוטות ובאלימות, אך לא הביאו את המשטרה לעצור אותנו. כתוצאה מכך, החליט אלעד, בהוראת הרמת"ק, להרחיק את כל הפלסטינים מחוץ לשער המתחם. הצעד הזה, גרר תגובות קולניות מאד מצידנו. בסופו של דבר, הגיע ראד למקום ולאחר דין ודברים, הגענו להסכמה שנודיע לו בעתיד את דבר בואנו גם אם הודעה זו תהיה ממש מהשער של המת"ק.. הוא קיבל את הנחת העבודה שלנו שעלינו לראות את הדברים כפי שהם באמת עבור הפלסטינים , ולא מהצד הישראלי או הצבאי. יתרה מזאת, הוא שהה אתנו במקום, ולאחר שהכעס נמוג, ניסה לטפל במספר מקרים קשים, ביניהם החזר כספי עבור בקשות לקבלת כרטיסים מגנטיים שנדחו, חבלה והחרמה ע"י חיילים של תעודת זהות ושל כרטיס מגנטי, והחזר כספי למשפחות שבתיהם נתפסו ע"י הצבא. מקרים אלו יתוארו בהמשך וחלקם במעקב שלנו. ככל שירצה, לפי עדותו שלו, יכולתו לעזור בעניין רשימת מנועי השב"כ מצומצמת ביותר. סרוב בקשות לקבלת כרטיס מגנטי -הרשימה השחורה ואיש השב"כ שאיננו: גם במת"ק שכם, כבשאר המת"קים, הנושא האקוטי ביותר לפלסטינים הוא העדר האפשרות לקבל את הכרטיס המגנטי. רוב האנשים שחיכו במת"ק, [כ-30 איש כשהיינו שם, וכפי שיתואר בהמשך], באו להגיש בקשה לחידוש הכרטיס שהוא תנאי הכרחי לקבלת אישורי המעבר בכתר ואישורי הכניסה לישראל. באזור זה, התלות בכרטיסים המגנטיים היא עוד יותר גדולה בגלל ריבוי המחסומים הפנימיים וקשיי המעבר מהכפרים אל העיר שכם כפי שתואר כבר. רוב הפלסטינים שפגשנו- סורבו. ולא בפעם הראשונה. חלקם הגיעו פעמים רבות ושוב ושוב נאמר להם ששמם עולה במחשב כמנועים. על טופס הבקשה המבויילת שאפשר להוציא רק אם נוסעים ל D.C.O הפלסטיני בשכם [לשם כך צריך, "דרך אגב", אישור] , ועלותה 45 שקלים [למרות שהבולים עצמם מחירם 37 שקלים], על גבי טופס זה, חתמו חיילי/פקידי המת"ק הישראלי על גבי כל בול [ יש שישה בולים] את המילה : מבוטל. רבים מהנוכחים קיוו שהפעם יקבלו את הכרטיס הנכסף. כאשר חזרו מהדלפק פניהם היו נפולות, ובעיניהם היה זעם עצור. האכזבה היא מרה כי הכרטיס המגנטי מבחינת הפלסטינים הוא כרטיס לחיים. בלעדיו, הם חיים כגנבים, כלואים במקומותיהם ללא אפשרות להתפרנס. כאשר שאלו מה ניתן לעשות- נאמר להם בדלפק - שיבואו שוב ביום מסוים, כאשר איש השב"כ של האזור שלהם נמצא במת"ק, כדי להביא את הדברים בפניו. כמו בשאר המת"קים, גם פה, אמרו רוב המסורבים, שאין להם שום מעורבות ושום כתם מבחינה ביטחונית, והם דווקא מאד רוצים לפגוש את איש השב"כ כדי להסיר את שמם מהרשימה השחורה. הרמת"ק ראד אמר שכדאי לא לעורר ציפיות שווא, והיות ואין לו קשר עם השב"כ, הוא מעדיף לומר למסורבים לא לבוא. יחד עם זאת, הוא הבטיח לטפל לפחות בעניין ההחזר הכספי עבור הבקשה שבוטלה. למרבה הפלא, אמרו לנו שני בחורים צעירים שחיכו במקום, שהם דווקא כן פגשו באיש השב"כ שלהם, ואכן קיבלו את הכרטיסים המגנטיים. שאלנו איך נעשית ההתקשרות עם איש השב"כ. אין שער או כניסה, או דלת , או מקום קבלה של נציג השב"כ. התשובה של הבחורים הייתה: הם [השב"כ] כבר יודעים, ולא הוסיפו..מצד אחד, אין כל דרך להתקשר עם השב"כ, אין דרך להביא את טענותיך בפני הגורם המכריע בעניינך, ומצד שני, ברצותם - יופיעו, ואף יסירו. מבלי להזדהות, סיפר אחד הבחורים הפלסטינים המנועים שאתו דווקא פגשו מהשב"כ. רצו שיהיה משתף פעולה עם ישראל. בתמורה הציעו לו כרטיס מגנטי. בבחינת: " תעזור לי ואעזור לך". תוך כדי שיחת השכנוע, הוציא איש השב"כ צילום אויר של הכפר של הבחור הפלסטיני וסימן במדויק את ביתו - לסמן ולהפחיד.בדעתנו, ולו גם נגד כל הסיכויים, לפנות לדובר השב"כ, בתיאום עם אילן פז, להביא בפניהם את מימדי האסון האנושי הנגרם לאנשים רבים כל כך עקב הרשימה של המנועים. מנתונים לא מוסמכים, עולה שמדובר במאות אלפי בני אדם.