ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
בוצי, נעמי ל. עדנה מ. ועושי הסרט
01/03/2004
|
בוקר

6.40 אנחנו מתפצלות מתחילת המשמרת. בוצי ונעמי נוסעות לשער ארתאח ועדנה עם הצלמים לשער התלמידים. הפיצול תוכנן כדי לבדוק האם אכן שער 700 שהוא פתח היציאה של הפועלות והפועלים לישראל, אכן ניפתח ב6.15 כפי שהמח'ט הבטיח (לאור פנייתנו, בשבוע שעבר,) אכן ניפתח בשעה מוקדמת יותר. 6.50 שער 700 ארתאח הרבה רכבים של גב אל גבinfo-icon מחכים לפני השער. תנועה ערה (מאות) של פועלים ביציאה לעבודה. הפועלות אומרות שהשער ניפתח לגברים בשעה 6.15 ולפועלות בשעה 7.00. (אישורי העבודה לכולם משעה 5.00).. אחד העובדים מציין שהנוכחות שלנו מזרזת את תנועת יציאתם. פועלים מאיזור בקעה אל ע'רביה (מנזלת עיסא-צפונה לטול כארם - כביש 585, המתחבר לכביש 574) טוענים שסגרו שם את השער ועליהם לנסוע במונית כשעה עד לשער 700 וכך רק בשעה 7.00 מגיעים לשער ואז בעל הבית שבא מאיזור חדרה אוסף אותם ונוסעים חזרה לאותו איזור בקיצור יום העבודה שלהם מתחיל בשעה 9.00. הלכו להן שעתיים יקרות מיום עבודה כשעליהם להיות בחזרה עד 4.00 אחה'צ בשער 700 שניסגר באותה שעה (אישור השהייה שלהם מסתיים בשעה 5.00 (תלונה בדרך). אישורי העבודה הם ל-3 חודשים וכל חידוש פירושו הפסד יום עבודה. גם בברטעה (ליד צומת עירון) השער נסגר לדיברי הפועלים, מאז יום שישי האחרון 27.2.04. במצב זה הפועלים כמובן חוששים שיפוטרו, גם אם מרוויחים 20 ש'ח לשעה.6.50 שער 753 שער התלמידים בשעה 7.00 התלמידים מגיעים ואין מי שיפתח את השער. טלפון למינהל האזרחי ותוך 10 ד' מגיע ההאמר עם החיילים שפותחים את השער. הנוכחות המוקפדת שלנו גורמת לחיילים לשוב ולפתוח את השער אחרי כל גל של תלמידים. בסיום, החיילים פחות מאויימים מאיתנו וגם הם אומרים "בקר טוב" לתלמידים. אנחנו מסבירות לחיילים את הדינמיקה של זרימת התלמידים. שצריכים לעבור 68 בסה'כ ותמיד יש קבוצה שמגיעה בפולקסווגן משאית כתומה. הם מקשיבים בפתיחות. 7.20 מחסום ג'ובארה תנועה זורמת של רכבים לכל הכוונים. שוב סוס ועגלה מעוכביםinfo-icon במחסום (ממש אל מול עינינו). כשמפקד המחסום מתרכך הוא מסביר לנו שהסיבה היא שלא בעל הסוס נהג בעגלה. גם תעודות הזהות שלהם מוחרמות ובעליהן מחכים בחום החמסין בצד עם עוד 5 שלא ניכנסו באופן חוקי לישראל. ביניהן אישה צעירה, דוברת אנגלית, בדמעות "למה, למה, אתם עושים לנו את זה? אי אפשר יותר. נסעתי לרנתיס (מזרחה לפתח תקוה) לקנות מכונת תפירה, אני מתול כארם, מעצבת בגדים,למה מעכבים אותי". אני מנסה לדבר עם מפקד המחסום, אבל הוא נוקשה. גם נציג המת'ק (ממחר חדש - דרוזי נחמד מאד בשם איאעד) אינו יכול לעזור. האישה מאד מתוחה מפני שהמכונה כבר עוברת ברכב של תושב ג'ובארה. כעבור חצי שעה גם היא עוברת. זוג קשישים טובי לבוש מטייבה רוצים להכנס לשופא לבקר את אם האישה. באופן חד משמעי לא נותנים להם להכנס. כעבור חצי שעה של המתנה הם משום מה ניכנסים. אנחנו מסבים את תשומת ליבם שיחזרו דרך אירתח (שער 700). בצד הדרומי של המחסום מצתבר תור ארוך. שתים מאיתנו ניגשות לראות למה ומדוע. תוך 5 ד' ניתנת הוראה לתת לכולם לעבור והתור היה כלא היה. אורן מהמת'ק מנסה לעזור בכל מיקרה של מעוכבים (מחר הוא משתחרר). גם החיילים מהיחידה המרחבית ייתחלפו מחר. ושוב נתחיל מהתחלה...9.00 אנחנו עוזבים (בלחץ השלפוחית). רשמו בוצי ועדנה.