ברטעה-ריחן, טורה-שקד

צופות: 
תמי ש, ענת ש, יהודית ז, אורחת ל, שולי בר (רשמה)
29/02/2004
|
בוקר

 באקה אל ע'רביה:
הפתח בחומה נסגר. המעבר דרך שער מותר רק לאדונים ולבעלי אישורים מיוחדים. הפועלים שעברו עד לפני שבועיים במחסום קַפין לעבודתם בישראל (גג - חצי שעה) מתבקשים לסור למחסום ברטעה או ג'למה (דרך ג'נין) כדי להגיע נניח לחדרה (עיקוף ענקי). הבעיה בנזלת עיסא: הציעו לבעלי 8 הבתים שנותרו בצד המערבי של החומה לבוא למת"ק להתדיין על גובה הפיצויים עבור הבתים שלהם, ושיעברו להתאחד עם משפחותיהם מעברה המזרחי של החומה: "הם יכולים לחכות, אנחנו לא נבוא". מי משוגע לוותר על הבית שלו? וגם: "המחכה בסבלנות אדמתו תחזור אליו. "

מחסום ברטעה:
שמענו שאתמול, שבת, היתה מהומה רצינית במחסום כיוון שביום זה עוברים הרבה מאוד ערבים ישראלים אל הגדה לביקורי משפחות ולקניות. בשובם מערבה, לישראל,  המכוניות והנוסעים נסרקים בקפדנות ונוצר תור שנמתח למרחקים ונמשך שעות. בשבתות אומנם מכפילים את הצוות במחסום אבל זה לא פותר את הפקק העצום. היום (יום א' בצהרים) התור קצר והקצב יעיל, יחסית. כששואלים את הנהגים כמה זמן הם מחכים – כל אחד מוסר גרסה מוגזמת יותר מהשני. שוטר כחול מפעיל עלינו נוהל "מי אתן ומה שמכן" ומסביר במונולוג ארוך את האני מאמין שלו. לא עשינו הרבה במחסום חוץ מלהפגין נוכחות...

כשאנו חוצות את ברטעה העיירה בדרכנו למחסום שקד (דגל מחסוםווטש על החלון) אנשים מצדיעים, זוקפים אגודל, שולחים חיוך.

מחסום שקד-טורה: אמרו לנו – במחסום שקד רגוע, אין לכן מה לעשות שם. בכל זאת ניגשנו. מתברר שמחסום זה משרת את תושבי שלושה כפרים קטנים שתקועים במובלעת מרחב התפרinfo-icon שבין הגדר לקו הירוק  והמונים יחד כ-400 נפש.
נערה עומדת בצד המזרחי (הפלסטיני) של המחסום. מעוכבת. חברותיה שכבר עברו סיפרו שהיא עוררה חשד: תמונתה בתעודת הזהות לא תואמת את מראה פניה. החייל אומר: היא גם לא יודעת להשיב על שאלות פשוטות בנוגע לכפר שלה. רק אם אביה יבוא היא תורשה לעבור. בינתיים היא חוזרת על עקבותיה, בוכיה, ונעלמת בעיקול במורד הדרך. כעבור רבע שעה מופיע האב, כובש את כעסו, איתנו הוא לא רוצה לדבר. החיילים: תלך תביא אותה ואז ניתן לה לעבור. הוא חוזר לשער המחסום ושב בסובארו הצהובה שלו, חוצה את המחסום מזרחה, אוסף את הבת, כעבור עשר דקות חוזר למחסום. מעבירים אותם מערבה בלי בעיות. אחד החיילים אומר לנו בשקט בצד (בעוד חברו מסמן לו מרחוק: אמרו לא לדבר איתן): כל הכבוד לכם. אבל תדעו שאנחנו כאן החיילים הקטנים שעליהם נופל כל החרא, והמפקדים לא בני אדם, מתייחסים אלינו לא יפה, ואז יש כאלה שבאים מעוצבנים למחסום ומוציאים את זה על הפלסטינים. ותכתבו את זה באתר שלכם.

בצד הגדה (שטח A) של המחסום עומד מעוכב. מוחמד. לפני שעה אשתו והילדים עברו לכפר, לביתם, ולו לא נותנים לעבור. בידו תסריחinfo-icon מפברואר 2002, הוא עובד ברמאללה על הגדר (גדר ההפרדהinfo-icon!), עובד כנהג שופל וחוזר הביתה בסופי שבוע, לא כל שבוע. הוא לא מצליח להוציא אישור, תלך תבוא ממת"ק למת"ק. טלפון לחסון מפקד מת"קinfo-icon סאלם: טוען שיש על הבחור "ועדה" ובכל זאת מבקש את מספר הטלפון שלו. מאוחר יותר מוחמד מצלצל להודיע שחסון דיבר איתו ואמר לו לבוא מחר לסאלם. ומה תעשה היום מוחמד? היום אני הולך לישון אצל חבר שלי בכפר אחר ומחר אלך לסאלם. מחר נבדוק. (חיים משוגעים).