בית איבא, חווארה

צופות: 
אסתי צ. גיגי (מדווחת) א., אלה ה., קרן ס., עדנה ק. עדה ר. אילנה ק
24/02/2004
|
אחה"צ

יום עם התרעה חמה. הרבה מאד מחסומי פתע בדרך. התחבורה הציבורית משתבשת קשות בשל עיכוב של נוסעי אוטובוסים, והיווצרות פקקים מאחוריהם. במחסומים, דווקא לא היו עיכובים יוצאי דופן. אין סימן בשטח להוראה של אייזנקוט להחזיר תעודות לאחר שעה וחצי של המתנה לאלה המוותרים על המעבר.

בבית איבא החיילים מהיחידה החדשה המאיישת את המחסום מתייחסים אלינו כאל "שקופות". בצופים ובשבי שומרון הצבא יושב בחיק ההתנחלות.קצת הומור פנימי להתחלה, הגענו למרכז מגה בכפר סבא ואסתי סימנה את הבאות - במחסום לאתר מגה נעצרה התנועה , ולא יכולנו לעבור - לאחר דקות ארוכות של המתנה, יצאה אסתי מן המכונית , ניגשה אל המחסום, ובנגיעת פלא הצליחה לגרום להתנעתה של מכונית שעיכבה את כניסתם של כלי רכב רבים. מחסוםווטש או לא?הגענו לכניסה לקלקיליה ומצאנו את העיר פתוחה ללא חיילים הצובאים או חוסמים אותה. רק המגרש החום הגדול לצד הדרך, שמזכיר קצת שדה נחיתה של חלליות והבטונדה הכבדה במרכז כביש הכניסה, הסגירו את הארעיות הנזילה של חופש התנועה באזור.מקלקיליה קפצנו להתנחלות המשקיפה עליה מצפון מזרח - צופים - הסביון של השומרון בהתאם לפרסומים. על סביון זו מוצבים שני חיילים בתחילת כביש הגישה לקראת מעלה הגבעה שבפסגתו קבעו את היישוב. מה שמושך את תשומת ליבי פעם נוספת זה ה"עיקול" העצום שעושה גדר ההפרדהinfo-icon כדי לבלוע יישוב זה בשטח, ורמת החיים של המתנחלים לעומת הפלשתינים, כפי שבאה לידי ביטוי ויזואלי בוטה בין היתר בצורת הבנייה הנשקפת.זה הופך להיות יום מרובה מחסומים. בבחינת הגברת העינוי משוטים לעקרבים. הסיבה הניתנת על ידי כוחות הביטחון היא כי קיימות התרעות, אבל מצורת המחסומים[מיעוט חיילים או כלים בכוח], התדירות שלהם [במשך היום כולו , עד רשת החשיכה, ואז מתבטלים] ומיקומם הצפוף והסמוך [ספרנו כשלושה מחסומי "פתע" בטווח של קילומטרים ספורים בין הקטע שלפני כפר עזון ועד לאחר פונדק, לא יכולתי להתחמק מן המחשבה כי מדובר אולי בתגמול על עניין הגדר בהאג.על הכביש בדרך לבית איבא אנחנו עוברים את הכפר עזון עם מחסום "פתע" בפניה לכפר בודקים הן את הנכנסים והן את היוצאים.

החיילים הם אנשי מילואים צעירים, אילנה מוצאת סטודנט שלה ביניהם. הם עושים רושם קורקטי וסביר - עד כמה שניתן להציג מחסום "פתע" קבוע בפתח כפר. קבוע משום שבשבועות האחרונים לפחות 4 משמרות של מחסוםווטש היו עדים למחסום שמתביית שם בשעות היום, ומתקפל עם רדת החשיכה. אנחנו שואלות את החיילים למה יש רק בודק אחד בעוד האחרים עומדים בצד. אנחנו לא מקבלות תשובה מדובר בהמתנה של בין 10דקות לרבע שעה, לא ראינו שם מעוכביםinfo-icon. בצומת פונדוק מחסום נוסף של בדיקת תעודות, ולאחר כקילומטר וחצי בצידו השני של הכפר מחסום נוסף, הפעם הבדיקה נוקשה יותר. אוטובוס עומד בצד , מתעכב בשל אי קבלת תשובה מהשב"כ לגבי 4 בחורים צעירים. לאחר לחץ, קבוצה של מורים יורדת מן האוטובוס וממשיכה ברגל במעלה ההר אל תוך הכפר. אני בטוחה שכולכן כבר שבעות ומתוסכלות מהתמונה שבעת שכל הזמן הזה מתעכב תור/טור הולך ומתארך של מכוניות של פלשתינים בהמתנה מורטת עצבים. עוקפים המתנחלים את הטור/תור ושועטים במעלה הגבעה. ברגע מסויים נוצרו שני טורים של רכבים פלשתינים ממתינים ומתנחלת במכוניתה "נתקעה" מאחורי רכב פלשתיני וצופרת בעצבנות. עדנה שואלת אותה מבעד החלון הסגור ובמרחק מה מהמכונית אם היא מאוד ממהרת? אל דאגה, לאחר שהיו לנו כמה רגעי נחת שלא נתנו להם כמובן ביטוי, שעטה גם המתנחלת לדרכה, והפלשתינים הוכנסו למישטר של טור אחד בחזרה. שני חיילים בודקים את תעודות נוסעי האוטובוס ואומרים לנו "אתן סתם נופלות!" . אנחנו שומעים שם מהפלשתינים כי המחסומים בפונדק גם הם נהיו חלק מהשיגרה בשבועות האחרונים.הם מספרים לנו כי בצומת הג'יב[?!} מחרימים את מכוניות הפלשתינים המעיזים לנוע על דרכי האפרטהייד.אנחנו עוברים דרך מחסום צארה ורואים גל אבנים החוסם את כביש הגישה למחסום במעלה הגבעה , החלטת ראשי הקבוצה היא שלא לנסות לעלות ברגל, משום שהזמן אוזל ולא נגיע לבית איבא וחווארה בזמן אם נעשה זאת.אנחנו עוברים לאתר מחסום שבי שומרון, תוך חציית ההתנחלות העצומה עצמה. מבעד לחלון הואן אנו מבחינים בתמונה סוריאליסטית למדי , סמוך לגדר שמעברה השני המחסום ונקודת החרמת המכוניות, זוג חרדי לבוש בהידור - בנעליהם המצוחצחות , מוביל עגלת תינוק לטיול.אנחנו רואים מכוניות ספק חונות ספק מונחות על חלקת אדמה הצמודה לכביש. החיילים הניצבים על המחסום לכיוון ג'נין, בודקים את המכוניות אחת אחת, כאשר כולם ממתינים בבסיס הגבעה, במרחק של כמאה מטר מהמחסום עצמו, עד שהם מקבלים איתות מהחיילים במחסום להתקדם.הגענו לבית איבא ב14.30 ושם נשארו חברות הקבוצה בראשות אסתי צ. לפני יציאתנו לחווארה עוצרinfo-icon אותנו צעיר ומספר כי מכוניתו הוחרמה ללא כל סיבה, שמו אותה בשבי שומרון "בחניה". הוא לא יוכל לשחרר אותה כי מספרי המכונית נעלמו תוך כדי הימצאות המכונית שם, וברשות הפלשתינית אמרו לו כי הוא אינו יכול להחזיר את המכונית ללא המספרים. כנראה מדובר בתשלום אלפי שקלים. נתנו לו כרטיס של המוקד.מבית איבא יוצאת קבוצה בראש אילנה ק לחווארה - להלן הדו"ח על בית איבא מאת גיגי א. לאחריו הדו"ח שלנו על חווארה. בית איבא נוכחות: אסתי צ., עדנה ק., גיגי א. היגענו לבית איבא אחרי שעברנו במחסומי עזון, פונדוק -כניסה ויציאה, סארה ושבי שומרון. בכולם אמרו לנו החיילים שיש כוננות מיוחדת. בבית איבא משמרת נטולת אירועים מיוחדים. הבנאליות הבלתי נסבלת של השיגרה.את המחסום מאיישת קבוצת חיילים חדשה, והם לא דברו איתנו בכלל. לא ברור אם זו הוראה מגבוה או טקטיקה פרטית, הם פשוט הסתכלו בנו במבט זגוגי ולא ענו. מהר מאוד הפכנו לשקופות כמעט כמו הפלסטינאים.סמי היה במחסום, והוא דיבר איתנו, ונענה לפניותנו. כשהוא היה העניינים התנהלו יותר מהר, אנשים נבדקו, ותורים התקצרו. אחרי שהוא הלך, בארבע בערך, הקצב הואט והכל התנהל בזחלנות מיאשת.כשהגענו היו כ-15 מעוכבים. תעודותיהם נשלחו לבדיקה, אבל אמרו לנו שבגלל הכוננות המיוחדת הבדיקה תיקח יותר זמן. בדרך הביתה התלבטנו בשאלה אם נכון היה לעזוב לפני שוידאנו שהטיפול בהם מתקדם.

חאוורה 3.00 אחה"צ  בדרך לחווארה, כבישי האפטהייד כמעט ריקים במושגים פנים ישראלים. אנו מבחינות במחסום נוסף בצומת ג'ת ומהצד השני של צומת צארה. אנו עוברים על פני צומת יזהר - הפגנונת נגד עקירת ישובים הכוללת שלטים, ילד ומכונית. כל העת הנוף הנפלא של חמוקי גבעות השומרון נשקף בקונטרפונקט לעצב והכאב הנעים ונחסמים על פני נוף זה. מעניין שגם חווארה כמו בית איבא ממוקמת בצמוד ובמקביל למחצבות תעשייתיות עצומות הפוצעות אנושות את הנוף. אני שואלת את עצמי במאמר מוסגר לאיזה איכות ירודה אנחנו דנים את הסביבה בגבולות ארץ ישראל המנדטורית, מפאת העוני הנורא שאנו כופים על הפלשתינים, והחמדנות הגדולה של היהודים שאנחנו מסכינים לה. בחווארה עצמה סגרו את חניון המוניות, וכל המוניות והממתינים עומדים לאורך צידי הדרך. בצד הדרומי של המחסום אין לחץ של מבקשים לעבור צפונה. גם כאן למי שלא מכירה ממוקמת גדר רשת ברזל לצד הכביש לאורך הדרך צפונה עד למחסום, כך שנוצר מסדרון גדרות רשת לאורך הדרך עד למחסום, שאליו מנותבים הבאים מהדרום. לקראת נקודת המעבר, נסמכת על גדר זו - הרחבת גדר בגדר תיל - מובלעת בשדה המקביל לכביש, שם אמורים להיות כנראה המעוכבים, בשעה זו בצד הדרומי של המחסום, ניצבים דוכנים קטנים למימכר שתיה ודברי אוכל קלים. מי אמר שאנחנו לא תורמים לכלכלה הפלשתינית?על אבני הדרך לאורך הכביש צבועות כתובות "השמאלנים הרסו את הצבא" "לסרב לפקודה שתביא למלחמת אחים" בקצה הצפוני לקראת שכם, כעשרים מעוכבים עם בואנו. הם טוענים כי הם שם מספר שעות, החייל אומר הם שקרנים "אני פה 4 חודשים ואני אומר לכן שהם שקרנים" החיילים מניחים לנו להתקרב ולתחקר את המעוכבים ביתר פירוט, הבנו כי זמן השהיה היה בעת ההיא כשעה עד שעה וחצי. שלט גדול קרוב למחסום לצידו "מרכז מבקרים חורון ארץ שכם ע"ש הנופלים במערכות על שכם והנופלים בסביבה" אפשר לומר כי המחסום ובעיקר מכלאת המעוכבים הוא בהחלט מרכז גדול של מבקרים, בעל כוחם.המחסום הוא באורך של כמחצית הקילומטר [להערכתי] ובקצה הצפוני שומרים שניים במחסום, חיילת בודקת את התעודות , מול מיתקן מגלה המתכות, יושבת/עומדת בתוך מבנה בצורת חית שגובהו כמטר, ועליו שקי חול, חייל אחד בבודקה מעל הכביש במיגדל, ועופר מהמת"ק בכביש שעוברות או מנועות מכוניות. חייל אחד מחזיק כלי נשק בשם מטול, משהו כמו מרגמה קטנה , הרבה יותר מרובה אוטומטי. ילד שעומד עם אימו בבדיקת תעודות מאויים מהחייל עם כלי נשק זה, החייל מתקשר עימו, ולא קולט את הפחד שלו במשך דקות ארוכות, בסוף, במחווה שנראה מן הצד נוגע ללב, הוא כורע לצד הילד , והילד כמעט מחייך.החיילים סימפטיים, משתפי פעולה ונראים נטולי רשעות. למרות זאת, ההנחייה שקיבלו היא לא להעביר גברים צעירים בין הגילאים 16-35 הבאים מכיוון שכם ואוניברסיטת אל נג'ח, אלא להעבירם רק לאחר בדיקה במחשב השכ"ב. בזמן ששהינו שם, קרס לטענתם המחשב של השב"כ וכמות המעוכבים הלכה וטפחה והגיעה לכששים מעוכבים על גבעת מכלאת המעוכבים בקצה הצפוני של המחסום. אילנה הלכה הלוך ושוב בין עופר לחיילים . בשלב זה ניתנה הוראה להוריד את גיל המעוכבים מ35 ל30, כדי לשחרר מספר נוסף של אנשים. ההנחיה לא עברה לכל המחסום, לקח לזה זמן, ותזכורת שלנו בעניין גם סייעה. לתשומת לב כולן: החיילים, כולל עופר, לא שמעו על הודעתו של אייזנקוט כי לאחר שעה וחצי ללא תשבה מהשב"כ יש לשחרר את המעוכב בחזרה לכיוון ממנו בא.

נשים עברו כמעט ללא בדיקה, גברים מבוגרים מהגיל הקובע עברו מהר מאוד. קרוב ל4.30 אחה"צ החלו לבדוק את התעודות של הפלשתינים באמצעות מכשיר מירס: שם אחר שם, תוך הקראת כל מספר תעודת הזהות לחוד, במקום לשלוח ולקבל רשימות בפקס. הבדיקה נעשתה תוך שהחייל החזיק את חבילת תעודות הזהות בידיו וקרא את המספרים. העניין הוא שהוא החל את הבדיקה עם התעודות האחרונות שהצטברו במחסום, ולכן עם עזיבתנו את חווארה, השתחררו המעוכבים הראשונים [כחמישה] שהיו הפחות ותיקים בשהות במכלאה. את ההודעה להתחיל לבדוק באמצעות המירס ביקש עופר מאילנה להעביר לקצה הדרומי של המחסום. היא סירבה להעביר את ההודעה, אבל הסכימה לבדוק בצד הדרומי אם הם קיבלו את ההוראה לבדוק את המעוכבים שם במירס. הם לא קיבלו , אגב, והתקשרו עקב שאלתה לעופר.אנו עוזבים את חווארה לבית איבא, וניתקלים בדרך במחסומי פתע על הכביש. בחלקם מורידים את הנוסעים מהאוטובוסים, בחלקם רק לוקחים את התעודות לבדיקה.בדיר שרף אני נתקלת עוד פעם במציאות בלתי נתפסת של אפרטהייד : לראש המועצה במקום החרימו את כלי רכבו משום שנתפס נוסע על הכביש הראשי של הכפר שהוא גם דרך ראשית, במכוניתו שלו. מותר לו רק לנוע באמצעות תחבורה ציבורית. אגב, הטרקטור שחולץ מהחרמה ע"י דפנה ,כדי שיוכל לנקות את האשפה בכפר, עדיין לא עושה זאת. הפעם הרשויות הפלשתיניות שלחו אותו לעבור טסט ........בשכם. בדרך בחזרה, המחסום באזון הוסר, אין מחסום בפונדק.