עופר - יידוי אבנים, גזר דין

צופות: 
איה קניוק, ניצה אמינוב (מדווחת)
16/02/2015
|
בוקר

בוקר ואחה"צ

 

הגענו ממש מוקדם מפני שאמרו לנו שהשופט ויגיסר מדייק ודיון ההוכחות של לינא חטב יתחיל בדיוק ב-9.30. טוב, אז אמרו. הדיון התחיל הרבה יותר מאוחר ואנחנו ניצלנו את הזמן לשיחות מאוד מעניינות עם אביה ואחיה של לינא.

 

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובעים: סרן יניב בר וסרן עדי יעקובי

סנגור: עו"ד מחמוד חסאן

נאשמת: לינא מחמד עטא חטאב,  ת.ז.  401313200 - תיק 8472/14

ר' דוחות קודמים בעניינה)

 

דיוני הוכחות יכולים להיות מאוד מייגעים תוך ירידה לפרטי פרטים. אנסה לתמצת את פרטי החקירה תוך הדגשת כמה "פנינים" מדברי העד.

עד תביעה מס' 1 היה רס"ל ינאל נפסו מפלוגת מג"ב.

העד הסביר כי הגזרה שלהם היא בין קלנדיה לבין בית חורון, ותפקידם לשמור על הגדר מפני הפרות סדר.

הוא סיפר כי בתאריך 13.12.14 הגיעו מאות מתפרעים רעולי פנים עם קלע דוד שזרקו אבנים לכיוון המעבר, התפרסו על כל השלוחה במעבר ביתוניא, וגלגלו צמיגים בוערים לעבר הגדר כדי לגרום לה נזק. החיילים ירו הרבה גז כדי להדוף את הפלסטינים אחורה, אך קשה לבצע מעצר כשהפלסטינים בורחים בעליה למעלה. לכן, מחכים שיהיו אנשים באזור המישורי. כשהייתה קבוצה בחלק המישורי שנכנסה לסמטה בין הבתים, הוא הצליח לרדוף ולתפוס את הנאשמת, שהייתה לבושה במכנסי טרנינג בצבע אפור וראשה רעול בכפייה אדומה. הוא לא ידע שזו בחורה. העד הסביר שוב שהייתה קבוצה שניסתה לעבור דרך פרצה בקיר, והעצורה נשארה אחרונה.

היה דיון מאוד ארוך בעניין האפשרות של שמירת קשר עין. העד טען שהוא שמר על קשר עין עם הנאשמת מהרגע שהם עצרו את הרכב ועד שעצר אותה. ברור שעורך הדין חלק על יכולות הראיה המופלאות שלו.

כבר נכחתי בכמה דיוני הוכחות, ומעולם לא שמעתי עוינות כל כך בוטה בדברי עד. לשאלותיו של עו"ד חסאן לגבי השימוש בכוח בעת המעצר, ענה העד, בכמה הזדמנויות: "יש לי הסמכות להשתמש בכוח סביר על מנת לבצע מעצר, השתמשתי בכוח סביר, ואינני מסתיר זאת". לשאלת עו"ד חסאן: איך אתה מסביר שהתמקדת רק בנאשמת? ענה העד: "זה כמו שהנמר רץ אחרי חיה פצועה והיא רצה אחרונה, וכאשר ראית אותה זורקת אבנים אתה תעקוב אחריה, זאת שנשארה מאחורה, כי הכי קל לתפוס אותה".

כאן הסביר העד את הרציונל למעצר: "כשמבצעים מעצר זה מרגיע את הרוחות של ההפס"ד" (הפס"ד – עוד מילה מהמילון הצבאי – הפרות סדר. נ.א.)

זה היה גם הסבר העד למה בעצם לא ניסו לעצור מתוך הקבוצה היותר גדולה של זורקי האבנים: "כולם שם זרקו עלינו אבנים. הם לא מחבבים אותנו" (מעניין למה נ.א.)

במקום אחר, בקול מלא כעס, אמר העד שכולם מנסים להרוס את הגדר, כולם זורקי אבנים ומבעירי צמיגים, אפילו ילדים בני חמש זורקים אבנים עם קלע דוד.

 

אחרי כן נחקר גם עד תביעה מס' 2, רס"מ ראזי פואז שהוא קצין שטח במג"ב.

לא היו חידושים מרעישים בדבריו וגם לאוזן שלי, שאינני בעלת ידע משפטי, היה ברור שהעדויות של שניהם מתואמות. הבעיה העיקרית הייתה במשהו שקרוי "דוח פעולה", מסמך שנכתב מיד לאחר הפעולה. כאן היו גירסאות שונות לגבי מי משניהם כתב את המסמך.

בשלב הזה הוכרזה הפסקה בדיונים שכן השופט נאלץ להתפנות לדיונים אחרים. נמסר לאיה ולי שהדיון יימשך לאחר שעה וחצי, ומאחר שהשעה כבר הייתה ארבע וחצי החלטנו לעזוב.

למחרת בבוקר, ביום שלישי, ראיתי דיווחים כי לינא נשפטה וקיבלתי את גזר הדין.

מתוך גזר הדין:

 

"...הסתבר במהלך הדיון כי שוטרי מג"ב מילאו יחדיו את דו"ח מיד לאחר האירוע. מובן כי יש בכך טעם לפגם. השוטרים זיהמו את החקירה, הם תאמו עדויות. נראה כי עשו זאת בתום לב, אולם מצופה מהתביעה להפנות את תשומת לבם לכך שהמעשה פסול. מכל אחד מן העדים נדרש למלא דו"ח פעולה בנפרד, ואל להם לתאם ביניהם את הגרסאות. בשלב זה הגיעו הצדדים להסדר טיעון".

 

גזר דין:

 

א. 6 חודשי מאסר ויום לריצוי בפועל מיום מעצרה.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורה לא תעבור הנאשמת כל עבירה שעניינה זריקת חפצים.

ג. קנס כספי בסך 6,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.

ד.התחייבות של הנאשמת להימנע מלבצע עבירה למשך 3 שנים ככל שתעבור הנאשמת עבירה שעניינה זריקת חפצים יהיה עליה לשלם 3,000 ₪.

 

זו הפעם הראשונה שאני נתקלת במה שכתוב בסעיף הרביעי והוא לא ברור לי (נ.א.)