תרקומיא

מקום: 
צופות: 
מירה ב' מיקי ל'
23/02/2004
|
אחה"צ

הגענו למחסום בשעה שלוש וחצי . היו מעט פועלים . מפקד המחסום – ד' –ביקש שנעמוד באחד משני צידי המחסום ולא באמצע . הוא היה מאוד מנומס. אנחנו נעמדנו בצד הפלשתינאי עוד פועלים הגיעו ועברו את המחסום במהירות וללא הפרעות. הפלשתינאים נראו שמחים למראנו והציעו לנו תפוזים שהם נשאו עימם מעמל יומם. בחמש בערך, שמנו לב, שמהצד הישראלי של המחסום יש ויכוח. הבנו שהוטל סגרinfo-icon על השטחים הכבושים ומותר להיכנס לשטחים האלה רק לכאלה שחיים בסביבה. ההוראה הזאת גרמה למעסיקים הישראליים שבדרך כלל מחזירים את הפועלים למקומות מגוריהם לחזןר על עקבותם. העובדים נשארו ללא שום תחבורה לכפריהם. בעיה יותר סבוכה התעוררה כשערבי ישראלי מחיפה ר',שאימו חיה בחברון רצה לעבור את המחסום לכיוון חברון. הוא טען שהוא עזב בבוקר את אשתו ובנו התינוק עם אימא שלו בבוקר ונסע לישראל למשך היום – בבוקר נתנו לו לעבור ללא בעיה ואף אחד לא הזהיר אותו שהוא לא יוכל לחזור. כל זאת תחת ההוראה שמותר להיכנס לצד הפלשתינאי רק לאלה שגרים באופן קבוע בגדה המערבית. ומכיוון שבתעודת הזהות שלו כתוב שהוא גר בחיפה הוא לא הורשה לעבור. הוא טען שהוא רוצה לנסוע לחברון להביא איתו את אשתו והתינוק שלטענתו חולה באסטמה. ושאימא שלו סובלת מבעיות לב. אנחנו צלצלנו למוקד ההומניטירי הם דיברו איתו ואיתנו בערבית ובעברית, כמו כן ניסינו את א' ממ"תק חברון, ואת המבצעים של המת"ק שטענו שהם לא יכולים לעזור לו. בינתיים שוחחנו עם ד' מפקד המחסום וביקשנו שהוא ישוחח עם המפקדים שלו – הסברנו לו שזו בעיה הומניטרית ושיש לו הזדמנות לעזור וזכות גדולה לעזור. בהתחלה הוא שיחק אותה "בוס גדול" אך הוא דיבר עם המפקד שלו קצין בדרגת סגן אלוף מהמחנה הצבאי שליד המחסום ופתאום נתנו לר' לעבור.אנחנו לא יודעות אם שיחות הטלפון עזרו מה שהכי חשוב שר' עבר.השאלה שנותרנו איתה היא :אם סגר מוטל ללא אזהרה מוקדמת למה אין הוראות ברורות איך לנהוג במקרים כאלה.אם המעסיקים הישראליים לא מחזירים את הפועלים הביתה למה אין אמצעי תחבורה חילופיים?וברור לנו מאוד שאם אנחנו לא היינו שם ר' היה נשאר לישון במחסום. .כתבה מירה