בית איבא, שבי שומרון

בית איבא רגוע יותר מבעבר, פחות אנשים אך גם יחס החיילים השתפר. שבי שומרון - אנשים במקום דיווחו לנו על קשיים רבים במעבר, עיכובים ממושכים , השפלו, ופגיעות פיזיות. חייבים לאייש מחסום זה כחלק ממשמרת בית איבא. סארה - הכפרים סארה ות'יל סגורים לחלוטין למעבר, המצוקה קשה, עקב כך - 30 מעוכבים מהשכם בבוקר אשר עקפו את המחסום בנסיונם להגיע לשכם. חייבים לטפל בכך, לפנות לגורמים שונים, אסור לנו לשקוט כל עוד אלפי אנשים סגורים כך ! בדרך לבית איבא ובבית איבא (הגענו ב-13.00) עצמה הופתענו מהאווירה הרגועה כל כך, לא היה אף מחסום פתע בדרך, ובבית איבא לא הרבה אנשים, אין לחץ, 3 מעוכבים (בין 15 דק' לשעה וחצי), אין צעקות, החיילים ומפקדם משתפים עימנו פעולה במידת מה, ואנשים עוברים בדרך כלל מהר ובלי בעיות. המעוכבים, סטודנטים, בעלי תעודת סטודנט מעוכבים לבדיקה, כי "הם נראו חשודים" (איך, בדיוק, נראה חשוד ?). אליהם צירפו לאחר כ-15 דק, עוד 2 סטודנטים מא-נג'אח שלא היו להם תעודות סטודנט. הם שוחררו ב-15.00(לאחר עזיבתנו, ביררנו עימם טלפונית). בחור מג'נין שרצה להכנס לשכם לבקר את אישתו היולדת, ולא היה שום מסמך המעיד על כך, סורב. בירור טלפוני עם המוקד ההומניטארי העלה שהבחור גרוש . עד שהגיעה התשובה הבחור עזב כבר. האחראי על המחסום, ק', אמר לנו שישנה הוראה חדשה לגבי המעוכבים : כדי שלא יתלוננו על רבוי השעות שמחזיקים אותם לבדיקה, אם אחרי שעה וחצי לא מגיעה תשובת השב"כ, לשחררם ולשלוח אותם חזרה (לא לתת להם לעבור !). יפה ! פתרו את הבעיה בהריגת החולה ! הלכנו לפגוש את ראש מועצת דיר שארף ולראות ולהראות לעיתונאים את הבעיה של הזבל והטרקטור, שעדיין לא נפתרה. (בינתיים כיוון שהדו"ח שכתב מאוחר - הטרקטור של הכפר שוחרר בשבת בבוקר והאשפה תפונה ביום א, - בעיקבות כתבתו של עלי ואקד ב ynet)משם המכנו לשבי שומרון (עיתונאי ה - Ynet עזב אתנו בטענה שהים רגוע מדי והוא לא מוצא מה לכתוב והוא יבוא שוב, חבל).

14.45 שבי שומרון: חיילים גסי רוח ועוינים כלפינו וכלפי הפלסטינים. אוטובוס מעוכב לבדיקה. חלק מהנוסעים עומדים לצד הדרך בשורה, תעודות הזהות נלקחו מהן (לחלקם הוחזרו כעבור כמה דקות מפאת גילם- מעל 35). החיילים בתחילה לא נתנו לנו להתקרב אליהם, אח"כ נצמדו אלינו כדי לשמוע מה אומרים לנו ורק התעקשותנו למעט פרטיות איפשרה פה ושם שיחה. התברר שחששותינו שקורים במקום זה דברים קשים התאמתו. מכים אנשים, מעכבים להרבה זמן, משפילים, שוברים פנסי מכוניות ועוד. חשוב מאוד להגיע לשם בכל משמרת ! בזמן שהאוטובוס עמד שם לא בדקו כמעט רכבים אחרים ותור ארוך השתרך לשני הכיוונים. החיילים אומרים שההוראה היא לבדוק אך ורק מכונית אחת בכל פעם, כך שכל עוד נמשך בידוק האוטובוס, וזה יכול לקחת שעות, כי מחכים לתשובת השב"כ על בירור תעודות הזהוי, לא עוברות מכוניות. פנינו לאהרלה מדובר צה"ל והוא אמר שידאג שישלחו לשם עוד אנשים כדי לאפשר מעבר מהיר יותר. סטודנטית מירושלים שעוברת בדרך זו כמעט מדי יום סיפרה שהמעבר לוקח לה 4-5 שעות. ב-15.45 עזבנו כשהרגשנו שנוכחותנו גוררת את החיילים לויכוחים מיותרים והם רוצים ל"הראות לנו" את כוחם. חששנו שנוכחותנו תעכב את האוטובוס עוד יותר.לקחנו מס. טלפון. אולי היינו צריכות לקחת יותר מטלפון אחד, כי המספר הזה לא עונה מאז. סארה - 16.00 - שרכנו את רגלינו במעלה הדרך אל המחסום, כי השער למטה נעול. לא ראינו נפש חיה על הדרך, עד שהיינו בתוך המחסום עצמו, ואז מצאנו 3 חיילים וכ-30 מעוכבים , ביניהם ילדים, אחד מהם בן 5 , בחברת אביו. כולם היו מסארה. בבוקר ב-6.30 - 7.00 הם נעצרו כשהם חוצים את שדותיהם כשהם עוקפים את המחסום, במטרה להגיע לשכם. חלקם היו עם רכב, שנשאר למטה, בשדות, ולא ברור כיצד יוכלו בעליהם להחזירם לכשישתחררו בלילה. עד 12.00 בצהריים הם הוחזקו למטה, בשדות, מרבית הגברים נכפתו (הם הראו לנו את הסימנים על פירקי ידיהם). היו איתם גם נשים, אך הם שוחררו בצהריים. החיילים הרבו לגדף ולהשפיל אותם (גם את הנשים). ב-12.00 הם הועברו למחסום.האנשים טוענים שלא נותנים לאנשי סארה ות'יל אישורי מעבר במת"ק, מלבד לסוחרים גדולים החברים באיגוד הסוחרים (תמורת תשלום?) החיילים במחסום לא נותנים לאף אחד לעבור ללא אישור (בניגוד למה שטען איזנקורט בפגישה, וזהו נוהל קבוע וגם לא הייתה כל התראה והכל היה רגוע ורגיל). החיילים טוענים שכל מי שרוצה יכול לעבור, דבר שלא נשמע לנו אמין, כי אילו יכלו לעבור במחסום, למה להם להסתכן , עם נשיהם וטפם, ולחצות את השדות? בכל הזמן ששהינו שם לא הגיע אף אדם למחסום כדי לעבור, מלבד סוחר מאיגוד הסוחרים שהיה בידו אישור. דיברנו גם עם אדם נוסף מהכפר שאני מכירה, שלא היה מעוכב והוא אישר לנו שלא ניתן לצאת מסארה. זה פשוט נורא ,2 כפרים קטנים שכל קיומם ופרנסתם תלויים בקשר שלהם עם שכם, והם נצורים לחלוטין !!! הם גם סיפרו עח מחסום בין ת'יל ושכם בו החיילים מתעללים באנשים, וסיפרו על כך שמאלצים את העוברים להרים ידיים, במשך שעות, לפעמים, ואחד שהוריד את ידיו נורה ברגלו. החיילים אמרו שהאנשים יישארו עד לסגירת המחסום, לקראת חצות, שילמדו לקח. טלפונים למוקד ההומניטארי לא הואילו. צילצלנו לדן גולדנבלאט, העוזר של ברונפמן וב-18.00 שוחררו המעוכבים.כדאי להתריע על המצב הנורא בפני מפקד האוגדה ואילן פז. היה עימנו גם כתב של מעריב, אם הוא יוציא את הסיפור החוצה, יש להניח שזה יהיה אפקטיבי יותר.רשמה דפנה