ג'וברה (כפריאת)

הגענו לשער הילדים לפני השעה 07.00 , הילדים ומורתם החלו להתאסף, השער נעול,, ב 07.10התחלנו לטלפן לכל מי שיכול לעזור , הטלפונים לא נענו, הושארו הודעות קוליות. ב07.25 הגיע סיור החיילים, פתחו את השער ומנו את הילדים במעבר, לשלתנו על האיחור, ענו כי היו עסוקים בשער הפועלים (צריך לבדוק את הנושא הזה, הילדים מחכים לפעמים זמן ארוך במזג אויר קשה). במחסום 407 ליד טול כרם גשם וקר, הדרכים בוציות,התנועה ערה, עוברים די שוטף, בכניסה לטול כרם נוצר פקק, אישה שבידה צילום של אישור עבודה בישראל לא מורשת לעבור, זה לא המחסום לעבור בו, נאמר לה , רק דרך המחסום השני עוברים לישראל, וגם אז לא בטוח , בידה רק צילום וצריך את האוריגינל, מה תעשה? היא בוכה, יכולנו רק לתת לה כסף למונית לחזור הביתה. הטלפונים שלנו לא נענים, הפעם אין קליטה.מעוכבים אחדים מחכים לבדיקת הרישיונות שלהם, זה יקח זמן אומרים החיילים, הגשם מתחזק, ערבי ישראלי לא מורשה לעבור לדודו בכפר פרעון, אנחנו נוסעות גבוה יותר כדי לטלפן, ומתברר-אישור רק דרך המינהל בבית אל, ושם מסבירים לו שאת האישור צריכה הדודה לבקש עבורו מהמת"ק, כשחזרתי להסביר לו ולבקש אותו לטלפן אל דודתו התברר שהוא בכלל רוצה לפגוש את ארוסתו בכפר אחר, הבנו שלא נוכל לעזור לו.החילים חדשים במקום, קשוחים ושותקים, החזרנו את האיש לקלנסואה מצוייד בטלפונים שונים, הוא ביקש שאנחנו נעשה זאת עבורו.רשמה: אסתי ס