קלנדיה
הגענו למחסום במזג-אוויר גשום וקר מאוד. ירדנו מהטרנזיטליד מה שהיה פעם המחסום הדרומי, וראינו שבאמצע צומתקלנדיה נבנה מין עיגול-תנועה מקוביות בטון. לא ברור אםעיגול התנועה הזה עוזר או מכביד, אבל אחד מנהגי הטרנזיטאמר שהוא רק מסבך את העניינים, יש עכשיו מסלול אחד במקוםארבעה, ומרגע שבידוק המכוניות במחסום הדרומי זז צפונה,לכיוון המחסום הראשי, החיילים פחות קשובים לפקק שנוצר,ולא מזדרזים בבדיקה.במחסום הצפוני היה תור ארוך מאוד של אנשים (מדדנו כעשריםדקות המתנה), גם מסלול כלי הרכב היה עמוס במיוחד(כארבעים דקות המתנה). אנשים עמדו בגשם, צפופים, עברודרך הגלאי אחד-אחד, לא נראה שמישהו מהחיילים מזדרזבמיוחד.מצאנו את הקצין האחראי, י', בחור טוב שנעתר בהמשך לכלהפניות שלנו ועשה כמיטב יכולתו להקל. בשלב ראשון איפשרלאנשים עם תינוקות בידיים לעבור מחוץ לתור, אחר-כך גםלזקנים, אחר-כך פתח תור צדדי לבעלי תעודות כחולות.בעקבות פנייה שלנו יוחאי גם הסכים לבחון את האפשרותלהעביר אנשים מתחת לחלק החסום של הגגון, אבל בסופו שלדבר הוא לא ידע "איך להנדס את זה". גם כאשר החיילים "לכדו" קבוצה של שישה נערות ונעריםשעברו דרך המחצבה, התעודות שלהם נבדקו בזריזות יחסית,וכעבור כחצי שעה הם שוחררו לדרכם. לא נראה שיש מגמהלהעניש אותם.התברר לנו שסג"ם א', שבשבוע שעבר לא איפשר לאשה בהריוןמתקדם, עם צירים, לעבור במחסום, הודח מהתפקידו (בעקבותתלונה שהגישה תמי) וכעת הוא אחראי על אבטחת הבסיס. לפחותהוא לא בא יותר במגע עם הפלסטינים!לקראת סוף המשמרת הכרנו את ה"סמך" של ש' (המפקד שליחידת ההנדסה הקרבית). קוראים לו א', הוא פתוח לשיחה,אבל לא הזדמן לנו לבחון האם הפתיחות הזו מלווה בנכונותמעשית לעזור.